פרשת: במדבר
השבת הזאת – אנו פותחים את חומש: במדבר וקוראים את הפרשה הראשונה: במדבר.
חומש זה נקרא בשם נוסף והוא: " ספר הפקודים".
בפרשה מסופר על המפקד שעשו משה ואהרון – על פי ציווי ה' ,בשנה השנית לצאתם ממצרים-
בחודש סיון, מגיל עשרים ומעלה כל יוצאי צבא, חוץ משבט לוי שהיה אחראי על המשכן וכליו.
וכך נאמר:"וידבר ה' אל – משה במדבר סיני, באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ-
מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני – ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות , כל זכר לגולגולתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא בישראל..."
מאז שיצאו בני – ישראל ממצרים נספרו שלוש פעמים, רש"י טוען - שמעניין זה אנו לומדים כמה הקב"ה מחבב - את עמו.
הספירה הראשונה הייתה – כאשר יצאו ממצרים
הספירה השנייה – אחרי חטא העגל.
הספירה השלישית, חודש אחר הקמת המשכן – כאשר ה' בא לשרות את שכינתו על עם ישראל.
לפי רש"י מניין העם היה על פי השבטים, לכן המילה: "משפחותיהם" =ה הכוונה לשבטיהם.
ומה פירוש – "לבית אבותם"? על כך עונה רש"י : ספירת השבטים התייחסה למשפחת - האב
לדוגמא: אם האב השתייך לשבט מסוים והאם לשבט אחר – במקרה זה את הבן היו משייכים לשבטו של אביו.
בהמשך הפרשה , התורה מתארת את סדר חנייתם של השבטים – על פי דגליהם.
היו להם ארבעה דגלים, כל דגל כלל שלושה שבטים וכל דגל היה מצד אחד של המשכן. המשכן היה במרכז.
סביב המשכן במקום הקרוב ביותר היו הלווים ולפניהם הכוהנים .יש מפרשים האומרים שמסדר חנייתם של השבטים עם דגליהם – ניתן ללמוד על הסדר בחיים, כשם שכל שבט היה לו תפקיד המיועד לו – כך גם כל אדם יש לו תפקיד ושליחות בעולם הזה והוא חייב למלא את תפקידו.
כשם שכל השבטים יחד תרמו כל אחד את תפקידו וכך התאחדו לעם אחד.כך גם אנחנו חייבים, איש איש לתרום את חלקו ויחד להוות כאיש אחד בלב אחד.
בני ישראל ישבו בשלושה מקומות.
תחילה במצרים שם היו במייצרים – עבדים לפרעה באותו זמן ה' שמר את התורה אצלו.
בשלב שני היו במדבר. במדבר = מלשון לדבר במדבר רכשו את האמונה,זה רמוז במילים –
"הוא – מן" = אותיות של אמונה.
המילה – מצרים מרמזת = צר מים. קודם היו במקום צר –הכוונה במצרים. אחר כך במדבר קיבלו מים
רמז לתורה.
שלב שלישי – עם ישראל בארץ המובטחת – ארץ ישראל.
בארץ ישראל העבודה לא תמה, אלא ההפך הוא הנכון, עם ישראל חייב להתמיד בקיום המצוות בכל
זמן- רק כך יזכה לשבת בשלוה בארצנו הקדושה.
