"תסלחי לי, גברת צעירה", אדון זקן משך בידה של המוכרת שהייתה עסוקה בלהאכיל את הדגים, היא הסתובבה אליו והוא המשיך בדבריו מבלי לחכות שתענה
"התוכי", צעק הזקן, "קילל אותי, אני דורש התנצלות."
"אדוני" , חייכה המוכרת ובקול רגוע המשיכה, "אני מתנצלת אם התוכי העלי..."
"לא ממך", קטע הזקן את דבריה בצעקות, "לא ממך, ממנו. אני דורש התוכי יתנצל!"
"אימפוטנט, אימפוטנט", צווח התוכי בכלוב שמשמאלם, "אתה אימפוטנט" המשיך התוכי וסיים במה שנשמע כצחוק מתגלגל
"את רואה, הוא ממשיך", צעק הזקן, "אני דורש שהוא יתנצל."
"אדוני, זה תוכי", ענתה המוכרת, "אני לא יכולה לגרום לו להתנצל."
"אה, לקלל הוא יודע, הדביל, להתנצל לא?, אינפנטיל."
"דביל, אינפנטיל", צווח התוכי," דביל, אינפנטיל. האימפוטנט הוא דביל ואינפנטיל."נראה שהתוכי ממש נהנה מזה.
לחנות נכנס אדם לבוש חליפת כחולה, מתחתיה מבצבצת חולצה לבנה ועניבה כחולה מהודקת לצווארו, הוא חולף בסערה על פני הזקן והמוכרת.
"איפה בעל הבית", צעק בעודו מתקדם לעבר הדלפק, שם דאודו משוחח בטלפון
"עוד רגע אני איתך" אמר לעבר האדם שהגיע לדלפק.
"תנתק את השיחה תכף ומייד". דרש האיש.
"תנתק כבר את השיחה", חזר ודרש והפעם בטון תקיף יותר.
"אני אחזור אלייך מאוחר יותר", לחש לשפורפרת וניתק את השיחה ופנה לאדון שמולו "במה אוכל להיות לך לעזר, אדוני?"
"אה, אתה לא זוכר אותי, פתאום.כבר הספקת לשכוח?"
"אני מצטער, אולי אדוני ירענני?"
"ירענני, עלאק, מה אתה מסתלבט עליי?, אתה לא מתבייש?", הוא הרים את קולו
"הייתי אצלך שבוע שעבר, מכרת לי את הג`ירפדי, הכלב של העתיד. הלהיט האחרון בעולם חיות המחמד", אמר תוך שהוא מנפנף בידיו ומנסה לחקות בקולו את דאודו.
דאודו חייך חיוך רחב ועיניו נצצו, "נו, אדוני לא מרוצה, הג`ירפדי לא על הכיפאק?"
"על הכיפאק??", צרח האיש , "יותר נכון אללה איסטור."
"אדוני לא מרוצה?" שאל דאודו בהרמת גבה
"אני נראה לך מרוצה?, צרח תוך שהוא מצביע על פניו ומקרב אותם לעבר דאודו, "זה נראה לך כמו פרצוף של אדם מאושר?",
"זה נראה לי כמו פרצוף של אדם מכוער", מלמל דאודו
"מה??" ,צעק האדם בחליפה," מה אמרת, איך קראת לי?"
"דאודו חייך ובשקט אמר " אמרתי שהכעס הוא רגש מיותר, בוא, תסביר לדאודו
למה אתה כועס?"
"למה??", הוא המשיך לצעוק, "אתה אמרת שהג`ירפדי הוא הסוס פוני של הג`ירפות, ג`ירפה גמדי, מקסימום מטר עשרים גובה, לא יותר".
"ומה הבעיה?"
"אני גר קומה שביעית והוא יותר גבוה מהדירה שלי, אם אני יוצא מהמרפסת אני יכול ללטף לו את הצוואר"
"יותר טוב, תאמין לי, מה אתה צריך את הלכלוך בבית, ככה הוא בחוץ והילדים יכולים לשחק איתו מבלי לצאת מהבית, מה רע?"
"כן? ומה עם השכנים. הם לא מפסיקים להתלונן. אתה יודע שהוא חירבן בחנייה ישר על הסובארו של שמעון מדירה 7, הלך האוטו, טוטאל לוס."
דאודו נענע את ראשו וציקצק בלשונו כלא מאמין "סובארו??, באמת? זה כל כך אייטיז. תגיד לשכן שלך שייצא מהקומה ויצטרף למאה עשרים ואחת. מי נוסע היום בסובארו?"
"טוב, אל תשנה לי נושא. אמרת שהילדים יוכלו לרכב עליו, להסתובב ברחוב וכולם יקנאו"
"והם לא יכולים לרכוב עליו?"
"איך? , צריך מעלית בשביל לעלות ולשבת על לו על הגב"
"אז תבנה מעלית, אדוני, קונה באיקאה?"
"קונה, מה הקשר?"
"ומי מרכיב את מה שקנית?"
"אני"
"אז באיקאה זה בסדר, אבל אצלנו לא, למה?"
"זה לא אותו דבר באמת, אל תשגע אותי, אני דורש החזר כספי!!"
"מצטער, אדוני, מדיניות חברה", אמר והצביע על השלט מאחוריו
"בס"ד
אין החזרים, אין החלפות, אין זיכויים, אין שלום
יש אהבה"
"אז מה אני אמור לעשות עם ג`ירפה?", המשיך לצעוק האיש בחליפה, "תגיד לי מה אני אמור לעשות עם זה??"
דאודו הניע את כתפיו, " תפתח גן חיות, אני יודע?, למה קנית?"
"למה קניתי?, אתה אמרת לי שהוא לא יעבור את המטר עשרים"
"לאדוני יש ילדים?"
"כן"
"הם גבוהים?"
"בממוצע לגילם"
"ואדוני ידע את זה מראש?"
"לא"
"אז למה מצפה שאני אדע ועוד כשלא מדובר בילד שלי"
"באמת, תפסיק כבר, זה לא אותו דבר. אני דורש החזר כספי!!!"
"מצטער, אדוני, מדיניות חברה", אמר תוך שהוא מצביע על השלט.
"זה לא הסוף, אתה שומע אותי?, אתה עוד תצטער על זה!!!
זה לא יעבור בשקט, אני אתבע אותך" הוא צעק בעודו יוצא מהחנות
"אתה תשמע מהעורך דין שלי" הוא הוסיף וטרק את הדלת.
"אימפוטנט, דביל, אינפנטיל", צווח התוכי, "אימפוטנט, דביל, אינפנטיל".
"אתה צודק, תוכי",אמר דאודו וחייך, "כל יום והמטורף שלו".
תגובות