אמצע פברואר,
תל אביב בגשם
היש בדידות גדולה מזו?
עומדים בקצה הרחוב
המוניות חולפות בלי לעצור
אנחנו מתבוננים סביב
ונרטבים
יכולנו להיות בתוך חדר קטן
רחוקים מההמולה
ובכל זאת, נשרפנו
חיברנו היסטוריה משותפת
מחוות קטנות
שלא יכולנו לשכוח
רק כדי שיהיה לנו במה להיאחז
רק כדי, שלעולם לא נצטרך לעזוב
ופתאום, הכל הופך ריק
הפרשים יצאו לקרב
וחזרו בלי הסוסים
נותרנו עירומים, באמצע פברואר
יש בדידות גדולה מזו?
תל אביב בגשם
אנחנו נשרפים, כל לילה מחדש
מנסים לחזור, אל הגיל ההוא
אל השלב, בו היינו במקום
שיכולנו להסתגר בתוכו
בלי לפחד משום דבר
עוד לפני שההיסטוריה שלנו נכתבה
ולא היינו צריכים, לשכתב דבר
ציפורים חולפות,
ואנחנו מכורבלים במעילים הגדולים
הכל נשאר דומם
ואנחנו יודעים
ששום מחווה לא תעזור
אין בדידות גדולה,
מתל אביב באמצע פברואר, גשם
תגובות