דמיינו את עצמנו
זרוקים באיזה בית דירות
מכורים לכל דבר
נוודים בעולם בוער על מסלול מהיר
אבל לעזאזל, אנחנו היינו בסך הכל
שני ילדים בורגנים
חשבנו שאנחנו נחיה
כמו גיבורים
בספרים של קרואק,
שירים של ספרינגסטין
אולי נצליח להיות
כמו המנגווי או בוקובסקי
אבל אנחנו בסך הכל
שני ילדים בורגנים
שיש להם מה לאכול
ויודעים איפה הם יהיו
מחר בשעה הזאת
אהבנו לחשוב
שיש לנו עתיד
לחלומות שלנו, לדמיון
שאנחנו לא צריכים להחליט שום דבר
דמיינו את עצמנו
שניים בעולם של יחידים
לוקחים את כל המטען על הגב
חוצים את המסילות
יורדים אל התעלות
אבל אנחנו היינו בסך הכל
שני ילדים בורגנים
עם מיטה חמה, ושידה של ספרים
ההזיות של אחרים
היו המציאות שלנו
נפרדנו בזמן
שקענו אל הדממה
בזמן שבראש שלנו
התרוצצו חלומות
על חיים בלי מפלט
על קרבות לא גמורים
כן, אהבנו לראות את עצמנו
כמו שני מתאגרפים
שנאבקים עד זוב דם
נופלים וקמים בכל פעם מחדש
שברקע, הגיטרות שורפות אותנו
אבל אנחנו היינו
רק שני ילדים
שני ילדים מחורבנים
בעולם מוקף גדרות,
שברקע קולות של אנשים אחראים
המבקשים מאיתנו, לא להתלכלך
ואנחנו אהבנו לדמיין את עצמנו
נוודים בלי משמעות
שמחפשים מקום לישון
ובבוקר, עפים למקום רחוק
