עמוד, מילים וכאב פתע תפסה אותי ידיעת הכתיבה. ללא התרעה אנסה אותי, כפות באזיקים של מילים לעמוד הלבן. כתוב, היא מצווה. ואם לא כאן תהא קבורתך. כתוב, היא מבקשת, בקול מפויס. הרי אינך רוצה ש כותב, כאילו כפאו השד. כותב ואינו יודע מה יכתוב. רק התבונה הנמצאת בקצות אצבעותיו, תדע את העתיד. המילים זולגות חרש. רק רחש המפגש בין התבונה והעמוד מסגיר את הסוד. פתע, דממה, נסתלקו המילים. בודד מצאתני ובודד השלכתני מותירה בדרכה עמוד, מילים וכאב.