אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דבר
אנחנו יכולים לגנוב, אנחנו יכולים לרמות
להישאר ערים כל הלילה
כדי לראות איך הבוקר לוקח אותנו
לפעמים, אנחנו מרגישים את העצבות
מלטפת אותנו
עד שהיא מהפנטת,
ולא נותנת לנו לעזוב
ואנחנו, אנחנו רק מפחדים
ללכת לאיבוד בתוך ההמון
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דבר
מנסים לא לשבור, מה שנבנה מעצמו
מפחדים, להיות יותר מדי דומים לעצמנו
ובלילה, שוכבים
בתוך רחש קל
מנגינה דמיונית מתנגנת
אנחנו לא אוחזים, לא נאחזים
בתוך החלל הריק
אנחנו הופכים אבודים
לא הימרנו נכון
לא ידענו לקחת את מה שצריך
איבדנו בדרך, כל מה שיכול היה
להחזיק אותנו
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דבר
מחפשים את התקווה
מקווים שהיא תופיע
לפני שנאבד אותה
לפעמים, אנחנו עולים לגג
באמצע הלילה
רואים אנשים מחפשים כוכבים
רואים זוגות נעלמים, בשדות הרחוקים
אנחנו לא יודעים, מה לחפש
את מביטה בי
רוצה שאענה לך
אני מביט בך
רוצה שלא ניפרד לעולם
הדבר הזה, שכולם מדברים עליו
כמה ממנו, יש בנו עכשיו
אני מפחד, את לא יכולה לעזור
את שותקת, אין לי מה לומר פתאום
אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דבר
לפעמים נדמה לי, שזה השקר המושלם
אנחנו יכולים לגנוב
אנחנו יכולים לברוח
אבל התוכניות שלנו, תמיד משתבשות
בתוך ההמון, איבדנו את עצמנו
ובלילה, אנחנו שוב אבודים
אין בנו דבר, שיכול לעזור לנו להסתיר
את האומללות, שאנחנו חשים
