שקוע בעולמו שלו- כבד הוא משאו שנוטל על שכמו ולא יודע אנה יבוא. היא פונה אליו בצערו מנסה להמתיק גלולתו בכוס ניחומים, אולי חיוכים ואולי אפילו באהבהבים. מלפניו היא מתגלגלת, מלטפת, נצמדת, בחום אוהבת. הוא, האורח, שבגופה מתארח, נסחף במסילות כיבושה ושט בנתיבי השלווה. 07/03/03 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel