כאשר אמות, אתייצב מול אנוביס והוא ידרוש את ליבי, על מנת לשוקלו כנגד נוצה ולקבוע את גורלי. אני אטען שמעולם לא היה לי לב וכנגדו אתן שק ואטען שתכולת השק שווה כנגד כל אמת מידה שבידיו. כאשר הוא ישאל אספר שהשק מלא בכל הדמעות שהופקדו בידיי, על כתפי, למשמרת בידי אנשים שנזקקו לעזרתי בהחזקת דמעותיהם.
אך כאשר שק הדמעות יישקל, יתגלה שאין בו מאום ושהוא קל מהנוצה, מפני שכל הדמעות שבו זלגו ואבדו, עקב חורים שפשו בדופנות השק . כל חור, כך יספר לי אנוביס בעודו מוליכני לגורלי, נצרב בשק מדמעה אחרת, שלא נכללה במניין.
הוא לא יענה כאשר אשאל אותו לפשר אותן דמעות אחרות ואני אשמח, מפני שאל מול כל יסורי הגיהנום שנגזרו עליי, אדע שנפטרתי מהקשה מכל - הכרה בדמעות האלו.