בית הספר

כולנו, כל האחים,בני הדודים וילדי השכנים, למדנו בבית הספר  "אליאנס" (כי"ח). כך שהייתה אחדות משפחתית בין כותלי בית הספר. חוויות יפות ונעימות חווינו שם כולנו.. אנו הקטנים היינו תמיד מוגנים ע"י בני הדודים הגדולים מפני התנכלותם של ילדים אחרים ונהנינו מאוד מחיי הצוותא שבבית הספר. הרשינו לעצמנו לעשות דברים שונים ומשובבים, ולעתים אף נוראים. אולם שמרנו, אם אפשר לומר כך,על רספקט כלפי בית הספר והמורים.

מדי בוקר התלמידים התחילו בתפילת "מודה אני לפניך" שנאמרה בעמידה ובשירה. כשהמורה היה נכנס לכיתה, כל הכיתה הייתה נעמדת על רגליה עם ידיים שלובות לאחור, ורק לאחר שהמורה היה תופס את מקומו ליד הקתדרה, רק אז, התלמידים התיישבו על מקומותיהם.   

בהפסקות נהגו לתת, לכל אחד מהתלמידים, כוס לבן וגם כף שמן דגים, לחיזוק העצמות, שנבלעה תוך נגיסת פלחי  תפוז, וזאת ,משום שטעמו של שמן הדגים היה מבחיל עד כדי כך שגרם לרבים להקיא.

בית הספר דאג גם לתת ארוחות צהריים לילדים במסעדת בית הספר שהייתה במקום.

זכור לי איך בצהרי יום אחד גוננו עלי בני דודי מפני זעמו של המורה אדון לוי,שהתכוון להלקות אותי במקלו בגלל שהתפרעתי בכניסה לחדר האוכל.אדון לוי עט עלי כשהוא מניף לעברי את מקלו. אולם, בני דודי חגו סביבו במעגל, באופן כזה שחצצו ביני ובינו וכך גוננו עלי מפני כעסו  ומנעו ממנו לשפוך עלי את זעמו.

היינו תלמידים מאוד שובבים ותעלולינו אינם סלולים בפז. כמובן שמאוד התפארנו במעשי הקונדס שעוללנו במעשינו.

באחד הימים נערך מבחן בהיסטוריה. המורה הבוחן היה אדון לוי. לפני המבחן, וכמעשה קונדס, הילדים טמנו בקתדרה חתול שלכדו. המורה קרא לאחד התלמידים, ששמו שרם, לעלות למבחן. וכתשובה לשאלה מי היה הרמב"ם, פרצה יללת "מיאו מיאו" מהחתול שבקתדרה. המורה רץ במהרה אל מנהל ביה"ס, אדון סילבר, וביקש ממנו לפתוח את הקתדרה. אבל, עוד לפני כן ,בשעה שהמורה הלך לקרוא למנהל, הספיקו התלמידים להוציא במהרה את החתול ולשחררו החוצה. המנהל, לתומו, פתח את הקתדרה והוציא  משם את יומן הנוכחות שנמצא  שם, ובטעות ,הבין שמטרת המורה הייתה להפנות את תשומת לבו לחסרונם  של תלמידים רבים שנעדרו ,באופן מיוחד ובכוונה ,בגלל המבחן.

המורה אדון לוי היה בעל דמות מאוד מצחיקה. תמיד משקפיו על קצה אפו ומבטו שפוף. המשפט שתמיד היה שגור בפיו, ושאיש לא הבינו, היה "פקן-תקן יבוא פה".כשרצה לנזוף בתלמיד, היה מזמינו קרוב אליו ומלטף את לחייו בשתי כפות ידיו, ואומר: "פקן-תקן” אביך טוב אימך טובה ואתה כלב בן כלב, ומורח עליו שתי סטירות סנדוויץ´ על לחייו המלוטפות.

מורה אחר היה אדון בן עמי, שבכלל לא היה מורה רציני, ממש ליצן המורים ועצלן שאין כמוהו.היה מנצל תלמידים לשליחויות ואף ניצל את הורי התלמידים. לדוגמא, את המקל שהחזיק אצלו, היה מזמין אצל אחד ההורים שבמקצועו היה נגר. המקל המוזמן התקבל כשהוא משויף, מלופף ומהוקצע היטב וגם אלסטי. כך שיכול היה לצלוף בעזרתו על התלמידים מרחוק. היה נוהג גם לכנות את התלמידים בשמות גנאי,כמו: יפת-זפת, זבורוף-אבו זבור, יצחק-יצחק איל-לוקו(המשוגע).

על אף כל זאת, בית הספר אליאנס נחשב לאחד מבתי הספר הטובים שבעיר. למדנו בו צרפתית החל מכיתה ב´. רוב המורים היו טובים מאוד ואף ידידותיים, כמו: האדונים טרגן, צוייגל, ממן, כהן, ועוד.

אדון ממן, מורה נמרץ מאוד, היה מאוד נסחף להתרועעות בהתלהבות רבה עם התלמידים.

ביום שלג אחד וסגרירי הופיע אדון ממן על מרפסת בית הספר והחל להתגרות בתלמידים בידוי כדורי שלג. אנו התלמידים החזרנו לו מנה אפיים בידוי כדורי השלג. הוא לא התייאש והמשיך בהתגרות בנו. רטוב על לשד עצמותיו ובאווירה חגיגית לחץ את ידי התלמידים ,וחזר לביתו להחליף את בגדיו. 

אדון צווייגל, אף הוא, מורה חביב וחברותי ביותר. את הכל היה עושה בנועם ובחביבות. באחד  הימים נערך מבחן בחשבון שהתקיים לאחר שעור בנגינה על מנדולינה. אדון צווייגל היה זה שהשגיח עלינו בכיתה. כשהתלמידים היו רכונים על המבחן, נטל את המנדולינה של אחד התלמידים ,ושמו קלדרון, ולקח עמו  גם את  מחברת התווים ופרט על המנדולינה את השיר "פרוס כנפיך  ערב"  שלמדנו בשיעור הקודם. המנגינה הייתה מאוד רוגעת ,רכה ונעימה. במנגינה השקטה והרוגעת הזאת סייע מאוד להורדת המתח שהיה שרוי אצל רוב התלמידים וכן להצלחת המבחן.

בית הספר  "אליאנס" לבנות ,שבו למדו אחיותי וגם בת דודתי, היה תפארת בתי הספר  לבנות שהיה בעיר. והוא שכן מעברו השני של בית הספר לבנים. מעל  לכניסת בנין בית הספר התנוססה מצבת זיכרון המסותת על אבן המשקוף לבניין. בית הספר היה ממש צמוד לשוק "מחנה יהודה" ומצדו השני היה צמוד למגרש קוקיה. בית הספר היה מאוד פרטני במידותיו ופדנטי באורחותיו והלימודים היו על רמה גבוהה. המורים כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו רציניים ביותר,די מקפידים על  הופעתם והופעת התלמידות ועל דרך התנהגותן. התלמידות היו חייבות להופיע בתלבושת אחידה,  שכללה שמלה כחולה עם צווארון מבד תחרה לבן.

הלימודים כללו, בין היתר, גם מקצועות שנשים בלבד  עסקו בהן, כמו :רקמה, סריגה,תפירה, בישול וכו´.

מדי בוקר התקיים בבית הספר, בכל אחת מכיתותיו, מסדר ניקיון, סדר והופעה,  שכלל: בדיקת ניקיון אוזניים, ציפורניים גזוזות, תסרוקת מסודרת, שיניים מוברשות ונעליים מצוחצחות.

החינוך,המוסר והמשמעת שהעניק בית הספר לתלמידותיו היה לשם דבר בכל בתי הספר שברחבי העיר.