מבצע קדש ומלחמת ששת הימים

במבצע קדש ,  הייתיעדיין רווק , ולחמתי כקשר בזחל מפקד הפלוגה . היינו , מבין הזחלים הראשונים, שחצואת מדבר סיני והגענו הרבה מעבר לאל עריש וקרוב מאוד לתעלת סואץ .

אחד הרגעים המרגשים ביותר היה כשיצאנו מסיני בפעם היחידהלחופשת שבת הביתה. הנסיעה הייתה במשאית מרכב השלל , כשהמספר על הרכב  עדיין כתוב בערבית. איזו סנסציה הייתה במשך כלהדרך ובייחוד כשהגענו לפאתי ירושלים.

אופני משטרה  ליוואותנו בכניסה לעיר. והיכן נעצרת לה המשאית ? לא פחות ולא יותר דווקא במרכזשוק  "מחנה יהודה" ובדיוק מול הסנדלרייהשבה עבד אבי ז"ל.

במקרה עמד שם בן דודתי שראה אותי במשאית ומיד הזעיק והביא אתאבי . אבי כל כך התרגש לראותני במשאית מצרית דבר שלא פילל  מעולם . הוא התרגש ובכה כל כך   שמעודי לא ראיתיו במצב כזה כל כך בוכה ומתרגש.

בבית קיבלו אותי בהתרגשות רבה. אימי ביקשה שנצא, כשהיא מלווהאותי  אל הדודות שלי , טיה רובקה וטיה שרה,  שגרו בשכנות בשכונות אבול - בסל וסיידוף, ולא פחות ולא יותר כשאני עודני לבוש במלוא המדים שבהם הגעתי וביחד עם התת  מקלע קארל-גוסטב שהבאתי עמי שנלקח מנשק השלל המצרי שנפל בידינו.

ההצגה הייתה שם גדולה וכמובן בניצוחה של אימי ז"ל

שהתפארה בבנה . שמענו שם הרבה מהשמועות ומהבדותות שהשמיעובמלחמה בשם ה"רב סרן שמועתי".

מכל מקום הייתה לי חופשה מרגשת  מאוד לשמחתי ולשמחת כל בני משפחתי.

כשחזרנו , למחרת השבת מהחופשה לבסיס , מצאנו את כולם ערוכיםבחופזה לקראת הנסיגה המידית מסיני. היה אי סדר נוראי. אפילו את הציוד האישי שארזנולפני צאתנו לחופשה  לא הצלחנו למצוא. כיהכל נארז בחיפזון לקראת הנסיגה והבלגן שם חגג.

במלחמת ששת הימים הייתי כבר נשוי ואב לשני ילדים

קטנים . בשל המתח הרב ששרר באותם הימים , גויסתי עוד זמן רבלפני פרוץ המלחמה.

ביום הגיוס קבלתי מיחידתי רשימה של חיילים

שהתגוררו באזור מגורי שאותם הייתי צריך לגייס ועליהם היהלהתייצב לאלתר להסעה שנשלחה אלינו .

הגענו לבסיס ומיד התחלנו בהכנות למלחמה .ההמתנה

למלחמה נמשכה כמה ימים והמתח היה רב ומעל למצופה. לא ידענומה קורה בעורף וגם הדואר שנשלח אלינו מהבית לא הגיע .

היינו בדממת אלחוט עד לשבירת הדממה האלחוטית,  ולקבלת הסיסמה במכשיר הקשר "סדיןאדום" ו"נוע נוע סוף" .

חדרנו  עמוק אל מרחבימדבר סיני ותקפנו יעדים מצריים כשבאותה שעה מטוסי חיל האוויר תקפו וכתשו לפנינו אתהיעדים ואת השיירות הארוכות של הטנקים המצריים .

אחד הטנקים המצריים עמד לצד הדרך ונראה היה כאילו חייליו ברחו ממנו .

לפתע פתאום כשחלפנו מולו פתח לעברנו באש תופת. מיד זינקנומהזחל החוצה. הבזוקאי  שלנו ירה לעברו פצצתבזוקה . הפצצה ממש החליקה מעל לטנק ולטנק לא קרה שום נזק . אולם אנשי צוות הטנק חילצו עצמם     

ויצאו מתחת לטנק בידיים מורמות למעלה .

כשחזרתי למקום מושבי בזחל התברר לי שהיה לי מזל גדול ונסמהשמים שלא נשארתי בזחל . קליע בקוטר של 0.5 מ"מ שנורה מהטנק היה נעוץ  עמוק במרכז הסקאלה של מכשיר הקשר שלי שמורכבכרגיל במקום קבוע וסטטי בזחל  ושעליו אנינשען בקביעות בתוקף תפקידי כקשר.

במלחמה זו היינו בין הזחלים הראשונים שהגיעו לפאתי

תעלת סואץ התמקמנו מול העיר סואץ  והתבצרנו על גדות התעלה .

בלילה הראשון התמקמנו על גדות התעלה . עייפים ורצוצים רדומיםבעמידה , בגלל חוסר שינה רצוף וממושך של כמה לילות שבאו בזה אחר זה . עצרנו לידשדה שלל של תחמושת וכלי מלחמה של הצבא המצרי המובס לשהיית לילה .שטח השדה התפרסלאורכם של כ-2  קילומטרים .

אני הייתי בכוננות עם מכשיר הקשר בתוך  הזחל . לפתע

בשעת חצות , הבחנתי באש מתקדמת משני צידי שדה השלל . מידהבנתי שזוהי פעולת חבלה של הצבא המצרי לפיצוץ כל תחמושת השלל שהייתה ברבבות טונותשל חומרי נפץ. בקושי הספקתי לזעוק ולהעיר את כולם.

פתאום נשמע קול פיצוץ אדיר ורועם מאוד ואש חזקה מאוד השתוללהונמשכה כל הלילה . בתוך כל זאת  הספקתילשדר לפיקוד שאנו לכודים תחת אש עצומה וזינקתי מעל הזחל החוצה כדי להסתתרמתחתיו.מעלינו התעופפו מאות פגזים מהשלל המתפוצץ.

זכור לי כי התאורה מהפגזים הייתה כה עצומה , עד כדי כך ,שאחד הבחורים קרא מתחת לזחל את כל ספר ה"תהילים" מאלה שקיבלנו עם תחילתהמלחמה.

 לעת בוקר שככה האשומצאנו עצמנו מכותרים מכל עבר באדמה שרופה וחרוכה שהתמשכה לאורך כמה קילומטרים .

מעבר לאדמה החרוכה המתינו כוחות שלנו להחשת עזרה .

התברר שמחמת האש החזקה לא יכלו כוחות אלה לחצות את שדה האשולהגיע אלינו.