אהבה בקן התוכים / יצחק כהן
תוכית נאה תכולה ואפורה
צבעי זהב וארגמן על זנבנבה
בכלוב אחד שודכה לתוכי צהבהבן
יפהפה ומחזר מאין כמוהו בעולם
התוכית חמודה ומושכת באדישותה
התוכי שורק נעימותיו להרשימה
והיא ענוגה ובקול ענות חלושה
מצייצת חרישית ואותו די הלהיבה
כך ארכו להם הימים והלילות
ובמהרה נהיו מאוהבים עד מאוד
מקור אל מקור הקישו ונישקו
וגוף אל גוף חבקו וגפפו.
לבית קינונם חיש בלילה אצו
ובהנץ החמה עם ציוציהם הקיצו
ומידי לילה ולילה שוב מיהרו
לבית אהבתם חיש רצו ודהרו.
בליל אהבות אחד ואחרון
פסקה לפתע האהבה לזרום
התוכי שבק פתאום וחדל לנשום
ולב התוכית כמעט פסק לפעום.
מה לה עוד לבדה וליבה לא שרד
כי אהובה על מזבח אהבתם מעד
בינתה חרצה בידה מיד וכהרף עין
שמה קץ לחייה לעד והם כבר אין
ראשה טמנה עמוק תחת כנפה
למען תנוח לקץ ימים ליד בחיר לבה
כך נחו לעולמים ציפורים אוהבות
וזוגות נאהבים ילחשו לצדן רננות
יפים החיים רק עם חווית האהבים
בלעדיהם טוב המוות מהחיים
