יושבים סביב השולחן
אנשים נכנסים ויוצאים
מלצרית מגישה לנו
את האוכל
מבטה מראה, שהיא היתה מתה לעוף מפה
אולי מחכה לה אהבה חדשה
אולי, היא לא יכולה לראות אותנו יותר
ברקע יש שיר רועש
אנחנו לא מבינים שום מילה
פעם חשבנו ששירים
מלמדים אותנו, מה שבבית ספר לא ילמדו אותנו לעולם
היום גם השירים, לא מלמדים אותנו דבר
עם מה זה משאיר אותנו?
עוד מעט האוטובוס ייסע מכאן
אנחנו נישאר מאחור,
אם לא נמהר
עינייך מחייכות אלי, מבעד משקפי השמש הכהים
אני בורר את המילים
כמו מפרק סיגריה,
עוד מעט ארכיב הכל מחדש
את הזמן, את הרגשות
את כל מה שנשאר
את אוכלת את הלחם
אני לוגם מן המים
התיירים עזבו, עכשיו זה רק אנחנו
עם הצרות שלנו
זוכר, איך שכבנו בפעם האחרונה
מעלינו תקרה מתקפלת
מתחתנו, מיטה חורקת
אלוהים, עבר הרבה זמן
הסימנים נעלמו, אולי לא היינו שם מעולם
את מצלמת כמה תמונות
שיהיה לזיכרון
אני כותב על נייר, כל מה שאני רוצה לזכור
לומר לך אחר כך
לפעמים זה שיר, לפעמים סיפור
לפעמים, אין טעם בכל המילים שאנחנו שומרים
לאן הן יכולות ללכת, מה כבר נעשה איתן
האוטובוס נוסע, אנחנו נשארים
בוחרים לעצמנו יום נוסף
את לא שואלת, אם נשתמש בו
אני לא שואל, אם נאהב עוד פעם
לעיתים זה בא, לעיתים זה נעלם
במלון, יחכה לנו הפקיד
עם חיוך של מישהו, שיודע הכל
אבל לעולם לא יזכה בפרס
אני מבקש חשבון מהמלצרית
היא מחייכת אלינו
אולי עכשיו היא יכולה לעזוב
לחזור אל בעלה, אל הילד הקטן
את לוקחת את הדברים, קמה והולכת
אני נשאר כמה שניות מאחור
יודע, פעם למדנו לחיות משירים
היום אין יותר שירים שיכולים ללמד אותנו
זה משאיר אותנו חלשים, היום אני יודע
תגובות