להתמיד
כל יום מחדש
לחוש את הרצון העולה מקרבך,
את הקרבת קורבנך, קרבן התמיד
כל יום מחדש.
תחושת הרפיון מתעוררת והדפים נראים באור החיור
של שמורות עיני וליבי - הנעצמות,
כמו לובן המות מול צהוב השחרור.
ואז, צריך לחוש את הקבלה
המתקבלת אתמול ושלשום והיום ומחר
ואת הנחישות מתרוממת מעל הגוף
אך איה הקבלה? והנחישות איננה.
ומה זה?
ולמה?
ומאיזו סיבה -
לא אוכל לדעת.
אם קבלת פתאום לא תוכל להבנות,
אם לא לאט לאט,
רצוא ושוב,
וכל חושי וכוחי מתחדדים
לקראת הקבלה הבאה
הבאה
ואינה
באה
ואיננה
ואיהּ? אי אוכל לקבלהּ?
את אותה קבלה.
