אז דברנו.
דברנו כל כך הרבה,
וכל כך הרבה לא אמרנו.
פחדתי לשאול...
פחדתי יותר מהתשובה,
והמילים שלא נאמרו נשארו באויר.
עוד רגע יגמר האויר,
המילים יעלמו לתמיד.
משהו זז לי בתוך הלב,
(אולי זה היה רגע השבירה)
וכשהאומץ תפס בעלות על המחשבה,
השפתיים נעו בלי קול...
אמרת שתחזור והלכת,
השארת אותי עם
אומץ
ובלי שאלה.
הלכת.
ואני עוד מחכה.
תגובות