כמעט שלא נשאר בי כלום,

וכמעט שהכל בי נגמר.

ואז העשן התחיל להיעלם,

ומהשמש יצא מן אור עוטף שכזה,

מהעננים נשרו דמעות אושר,

והאדמה הצמיחה פרח משכר.

החיוך מתחיל להימתח על פניי,

ומבטני עולים להם גלים של פרפרים,

והתקווה משחקת תפקיד מרכזי,

והשיכרון מציף כל גל של מחשבה.

מן התמכרות אליך מתעוררת בתוכי,

מן כמיהה למשמע מילותייך צפה בליבי.

רצון עז בי לחבק את ידיך,

לעוף בין ענני עיניך,

להיעלם בין הדבש שצף על שפתיך.

ואני מפליגה ונסחפת אליך עוד ועוד,

ברגליי אין חולשות ואני לא רוצה לעצור.

אני נחלשת אל מול החום שזורם מפניך,

ונעלמת טיפה טיפה בתוך רגשותיך.

ועכשיו אני שוקעת בתהום הגדול שבך,

בריגוש שבי כשאני חושבת עליך,

נופלת אט אט מתוך מקום טהור שכזה,

למקום מואר הרבה יותר אצלך.

והסחרחורת מסובבת אותי עוד קצת,

רק עוד טיפה.

וכשאני עוצרת,אני מתעוררת למולך,

ואז האושר האמיתי של החיים מתחיל,

איתך.