ובלילות, נפרמים הקשרים
יוצאות המסכות
לטיול לילי
ובלילות, מתקרבים הקירות
אור קטן מגיח,
מבקש להגן, מבקש לסנוור
ודף נייר, מוכתם בדיו
ממילים עשויות, משברי חלום
השירים הטובים ביותר
יוצאים כשאתה קרוע, לגזרים
כל מילה היא קרע
שמדממת על הגוף, על נייר לבן
ואין מסגרת, שתאסוף אותם
עוצם עיניים, אל בוקר חדש
היה לנו קל יותר
אם היינו שייכים, לילדות הרוסה
בלי סימני שאלה, בלי שובע וזעם
בבקרים אני מחפש גאולה
בדרום העיר, בין תעשייה ישנה לאנשים חדשים
והשירים, נשארים מוכתמים ליד המיטה
על פיסות נייר מקומטות
אשר בלילות, היו שלמים
הטיפות על השורות
מציירות לי את שבילי הבריחה
מן המציאות לחלומות
לילדות שלא היתה, לחיים שלא נוצרו
וכל שיר
הוא קרע.
בין הקרעים, אפשר למצוא פנים
שמבקשות להסתתר
היינו לנו קל יותר
אם היינו שייכים, לילדות הרוסה
בלי רכבות מהירות, בלי נוף יפה
ונשארים שירים על השידה
בלילות חסרי מנוחה
אז יוצאות המסכות לטיול לילי
אלף דלתות, נטרקות
אלף הורים, הולכים לישון
משפטים צפים מעל הגוף
הייתי רוצה, לצייר את עצמי
בקווים מדויקים
עד טיפת הזיעה האחרונה
ובבוקר, לא אצטרך לקום
הציור, יוכל ללכת במקומי
ואני אוכל להישאר לישון
בתוך שירים שקטים
בתוך מנגינה, של אלף כינורות וגיטרות
וכל שיר הוא קרע,
וכל קרע מגלה, כמה סודות אפשר להסתיר
זה היה קל יותר, אילו היתה לנו ילדות הרוסה
