בשקט בדממה צועדת אל הים.
רחש הגלים בחוף ורוח קרה
שוכבת על החול מחשבותי נודדות
רואה שקיעה,השמש מחייכת
היא נעלמת,כולם נעלמים.
בבוקר מחר אני אודה לאלוקים
אם אקום ואראה את כולם חיים
עוד יום נתת לנו להמשיך לחיות
מחר אני יחייה?!
הירח מנצנץ וכול שאר הככבים
פתאום ניצנוץ דואך נפל לו כוכב
בסוף כולם נופלים
חזק ובעוצמה נפצעים מהמכה
מתים מיסוריים ושמחים לראות קרובים,מתים.
מחייכת פתאום כי אנשים הסתכלו
מציירת שמש וכוכב
מנסה כמו תמיד להנדיפ את הכאב
אבל הוא החליט סופית,הוא נשאר.
יושבת על המטה רגליי מקופלות
ראשי עליהם והדמעות זולגות
שוב האובדן מראה את פרצופו
המוות מחייך כאילו אומר
חזרתי חן,לתמיד!
