ישנם במקום כה רחוק ואבוד
אנשים אבודים, איש בצער למוד
המדינה מפקירה אזרחים
חיילים, גם שאר נעדרים, ואורחים
מי שנחטף לא זוכה ללחץ מדיני
מפקירים אותם, כמו אומרים 'הם לא שלי'
מתחייסים אליהם כמו לא היו קיימים
מהקיום שלהם, מהשייכות, מתעלמים
עזרו למדינה? אותה זה לא מעניין.
שיסתדרו בעצמם, זאת בעיה שלהם!
שלא ירגלו, יסכנו את עצמם
והמדינה לא תצטרך להציל אותם.
זה לא בסדר? חסר מוסריות?
אולי המדינה כך היא חסרת אחריות?
המדינה טוענת ש: לא נורא. העיקר שלי טוב.
אבל אולי בכל זאת הם יחזרו אלינו בקרוב.
__________________
הבהרה: אני ממש לא מסכימה עם זה. אני כותבת את היחס של המדינה (כלפי פולארד בעיקר.).
מוקדש למשפחות הנעדרים.
תגובות