הוא חלם אותה כבר מההתחלה, כשנופף לה לשלום. היא ישבה מולו, חיוכו בהיר ועיניו עצובות מאד.
כדרכם של זרים בארץ חדשה ומוזרה, היא צחקה בעליצות, וניסתה לחמוק ממנו. בסוף הפגישה תכננה מלים מנומסות וארזה במהירות. אבל היא הייתה החלום שלו, והוא גילה לה שהיא החלום היפה ביותר שחלם וביקש לחלום אותה שוב, מחדש.
הוא חלם אותה יפה ומוארת ומאז היא הייתה ספונה בחלומו, מצייתת להזיותיו.
ובתוך החלום שלו היא חלמה את עצמה, יפה ומוארת, ואותו, ושניהם שוטטו בחלומה באין מפריע.
החולמים וחלומותיהם היו לכודים זה בתוך זה, ובכל זאת נעו במרחבים שנועדו להם ללא הפסקה, בטוחים ושמחים.דמויות קטנות השתכשכו במים שקופים, בחוף ים עדוי מזרקות מדויקות ומגלשות טורקיז.
גם הפרידה הזינה את החלום בחומרים חדשים, אך לא לאורך זמן.
*
הזוג מאס בחירות , וחיפש להתחכך במציאות שאינה מכירה חלומות. יחד גירדו את הקרום הדק שליפף את עולמם ונפלטו מחלומה. שמיים נפתחו מעליהם, כמו מסך קטיפה חרישי, והאצילו עליהם שלג רך. האדמה הצטמצמה לפס דק מתחת לרגליהם והם שאפו את האוויר הקר והביטו זה בזו, המומים מהזרות החדשה ביניהם. הם ישנו מחובקים אבל חלומותיהם ניסרו אותם לשניים.
יום ולילה החליפו זה את זה, הבוקר האיר עליהם, ובערב המנורה.לא היה חושך, אך נולדה מהם שתיקה של מוצאי אבידות שכבר הספיקו לשכוח שמצאו. הפליאה נהפכה לרוגז קל ומבאיש.
הוא נהג לשפות עליה את יגונות יומו, ראשו נשמט על כתפה, ותווי פניו הופכים חדים וילדותיים. אחר, נרדם מותש בזרועותיה וחלומותיו ריקים.
בשנתו הריהו כחומר בידה, והיא ניסתה ללטף את פניו, להזרים אליו עדנה, אך ידיה היו קרות ונעו במכאניות. רק בעולמם הישן ידעה לנחם את פניו, ולרכך את עצמות לחייו.
אחר כך היא הניחה את ראשו בעדינות על הספה, הצמידה את אפה לשמשה הקרה, עוטה מעיל וכפפות ומחכה ללא ניע לבוקר שיבוא.
הם גמלו בליבם להפוך שוב לחלומות.
*
ללא התרעה מוקדמת נשמעה נהמתו של ים עכור וירקרק. היא הסיטה את הוילון וראתה רק ים. המים הגיעו עד קו החלום ואיימו לשטוף אותו ממנה. ראייתה היטשטשה, היא ניסתה לסגור את החלון ולברוח אבל תנועותיה לא נשמעו לה והיא גררה את עצמה בלאות אל עבר הדלת. מתחת למפתן כבר נשמע קול צקצוק המים. הדלת נעתקה ממקומה, והים פרץ לתוכה, תחילה משכר אותה, ואחר כך טורף את כל חלומותיה לבלילה אחידה וחסרת משמעות.
פליטה חלולה, ביקשה מחסה אצל החולם אותה, התחננה שיצבע אותה בטורקיז וזהב שתוכל שוב להתפנות לחלומותיה.
היא חיפשה מקום דרכו תוכל להשתחל אליו בחזרה, אך מבטו נאטם ולובן שיניו קרא אליה אני כל כך מצטער בשבילך, אני לא מתנצל חלילה, רק מצטער, אני לא רוצה לחלום אותך יותר.
היא חזרה מובסת , וניסתה לחלום אותה, לחלום אותו, את שניהם, ניסתה ללקט זיכרונות ולפתות בהם את החלומות.
ובכל זאת הפתיע רגע חסד קטן. הם נפגשו בקיוסק קטן בתל אביב, והיא חשה בברור את גופו שחבק את גופה. נפשה הפכה היפרטרופית, והם דיברו שיחה קטנה. את מילותיו האחרונות לא שמעה והיא ביקשה ממנו שיחזור ויאמר לה. החרכים הלכו והתבהרו וכיוונו לעברה זרקורי אור לבן, היא התחננה לאֵרכה, ועד שחזרה הם הספיקו להתרחק ממנה ולא חזרו יותר.
*
הוא המשיך להסתובב בעולם ובחר לו חלומות, שמש נעימה שזפה את עורו לציפוי פריך ומחוספס מעט, וריח מסעות נדף ממנו. החולם הסתובב , מודע לכוחו ויופיו, מצמצם את עיניו כדי לקלוט בעיני הצייד שלו ניגון של צ'לו או שיער ארוך וכפות ידיים מעסות.
חורף לבן הגיע, והנודד ישב לפוש רגע ולפשפש בתרמילו.על החול נשרו מזכרות וגם גופו התחיל לזלוג מתוכו באיטיות רכה, מתפורר לחלקיקים. הוא לא הרגיש בכאב, יודע שהגיע זמנו להפוך לסיפור שזה עתה נכתב
