לנצור את תזוזת המחוג של אמש,

לצרור את חוגת הסחרור באוויר,

לצרוב את עינייך של לילה,

לחתום את תאוצת הרגש,

בקו הזינוק של שעת דמדומים.

לאצור את התנופה בגדתה,

לשנן את פזמונך המדגדג,

זה המהתל בי במחול הכוכבים הרביעי,

זה המיילד אותי בשנית

הרית אותי אשתקד,

שחזרת זאת אמש,

בדיוק אלוהי,

של פריטת מיתרים,

רקמת אותי בתחנונייך.