לנו, אנשים החיים בישראל - מדינה עם השפעות דתיות ומסורתיות לא קטנות - רעיון של נישואי-תערובת יכול להיראות זר ומוזר גם יחד. כאן בארץ, כמה שידוע, החוק אינו מכיר בנישואין בין בני דתות שונות, אלא אם-כן, בני הזוג נישאו במדינה זרה - באופן ישיר או באמצעות עורך-דין. אין לי בשום אופן כוונה לפגוע ברגשותיהם של בני אדם, הסבורים שכל אחד חייב להתחתן עם בן/בת עמו או דתו בלבד. לדעתי, ההחלטה בעניין נתונה בידי כל אחד באופן אישי. יחד עם זאת, אני מתקשה להבין, מדוע המדינה כופה באופן שרירותי - נישואין חד-לאומיים או חד-דתיים, על כל החברה ללא כל התחשבות ברצונם של האנשים?

לאורך ההיסטוריה האנושית, הוכח יותר מפעם, שנישואי תערובת, הנם אחת הדרכים להיאבק בגזענות ובשנאת-זרים - שתי תופעות הנפוצות ביותר בעולם. אפרופו ישראל, אני יכול להביא לכם אין ספור דוגמאות מהתנ"ך, של מלכי ישראל (כן, כן! מלכי ישראל), אשר נשאו להם נשים לא יהודיות. גם לדויד, גם לשלמה, וגם למלכי יהודה וישראל רבים נוספים, היו נשים צוריות, כושיות, מצריות, ורבות נוספות. אחת הדוגמאות הבולטות המפורסמות ביותר, הייתה נישואי אחאב עם איזבל הפיניקית, נישואין, אשר במיטב מסורת הבדלנות היהודית הקלאסית, הובילו לגלי מחאה מצד המוני ממלכת ישראל, שבנוסף לזעמם הצודק ביותר על פזרנותה ושחיתותה של חצר-המלך, לא היו מוכנים להשלים עם עצם הרעיון של אחוות-עמים, ולוּ על-ידי נישואין מלכותיים.

דוגמה נוספת לנישואי תערובת, אשר השפיעו לטובה על ההיסטוריה האנושית, היו נישואי תערובת המוניים, בין רבבות חייליו של אלקסנדר הגדול (מוקדון) , לבין נשים פרסיות, מספר חודשים לאחר סיום המלחמה בין אלקסנדר לדַרְיָאוֶש - מלך פרס, ושבתום המלחמה הזו, חלה התקרבות ממשית בין המקדונים של אלקסנדר, שהיו בני המערב, לבין פרסים ועמי המזרח-התיכון האחרים, שהיו בני המזרח. הנישואין הללו, שהיו בסך-הכל אקט סמבּוֹלי ולא יותר מזה - הניחו למעשה בסיס, לקשרי שיתוף-פעולה בין אירופה לארצות-המזרח.

גם בזמן מסעי-הצלב לארץ, במהלך המאות 11-שלהי-13, הקשר (כולל, קשרי-נישואין) בין נוסעי-הצלב שברובם היו צרפתים, גרמנים ואנגלים, לבין בני המזרח-התיכון הערביים, הוא-הוא, זה שהפיג את קנאותם הדתית של משתתפי המסעות הללו, ואת גזענותם.

ידוע, כי באותה עת, אלפי גברים אירופיים, שבחלקם הגדול, היו רווקים או שיצאו למסע-צלב בהשאירם את נשותיהם בביתם באירופה, כשהגיעו לארץ והשתקעו בה, לא רק מה שלא המשיכו לרדוף את התרבויות המקומיות, כפי שהדבר הייה בהתחלה, אלא הם בעצמם השתלבו ובמידה מסויימת אף נטמעו, בתרבות המקומית. וכפי שכבר ציינתי בפסקה הקודמת, אחד הביטויים להשתלבות זאת, היו נישואין עם נשים מקומיות. למשל, חלק ניכר מתושבי נצרת הערבית וכפרים ערביים סמוכים (כמו יפיע, עילוט, עילאבון, וכו'), אינם, אלא צאצאים של אותם נישואי תערובת בין צלבנים שהשתקעו בארץ, לבין בני המזרח המקומיים.

דוגמא נוספת, זאת דוגמת מערב אירופה וברית-המועצות הסובייטית. במערב-אירופה, מאז ימי הרנסאנס של המאות ה-14-סוף 16, וביתר שאת מאחרי המהפכה הצרפתית של 1789-95, קיימת, יותר ויותר אנשים מקרב ההמונים הכרה, באחווה בין בני אדם, ללא כל קשר להבדלי דת או מוצא. בכל מדינה מערב-אירופית, ישנם מיליוני מקרים של נישואי-תערובת, בין קתולים לפרוטסטנטים, נוצרים ומוסלמים, נוצרים ויהודים, לבנים שחורים - מבלי שאצל מישהו, הדבר יעורר איזושהי פליאה. והנה, לראייה, אפילו נאציזם של היטלר או פאשיזם של מוסוליני, לא הצליחו להשניא את עמי אירופה אלה כלפי אלה, במידה כזו שתיווצר ביניהם שנאה ופירוד של ממש. הרי, גם כאשר היטלר עלה לשלטון בגרמניה, לפחות עד 38-39, היו לא מעט גרמנים, שלמרות האיסור מצד השלטונות, המשיכו לבוא בברית-נישואין עם לא גרמנים (כולל, דרך-אגב עם יהודים).

גם היום, חרף עליית הלאומנות ויחד איתה הגזענות,  במחאה נגד האיחוד האירופי, לא נפסקים קשרי ידידות בין אנשים ממוצא שונה בכל אחת מהמדינות האירופיות, או בין אנשים במדינות אירופיות שונות. גם את זה, כמו הרבה דברים אחרים, ניתן ללא שום ספק, לזקוף לאווירת הפתיחות ביחסים בין בני-אדם במערב אירופה, שראשיתה, כפי שכבר אמרתי, ברנסאנס האיטלקי ובמהפכה הצרפתית, ושבין היתר, התבטאה באפשרות של נישואי תערובת (שדרך-אגב, בצרפת עצמה, מעוּדדים בידי שלטונות המדינה).

דוגמא הכי טובה לתרומת נישואי-תערובת לאחוות-עמים, זאת דוגמתן של מדינות סוציאליסטיות לשעבר - ברית-המועצות, רומאניה, יוגוסלוויה לשעבר, ואחרות. מאז קום המדינה הסובייטית, ולמעשה, עד עצם היום הזה, חרף התפרקותה של ברית-המועצות - בשטחה של ברית-המועצות לשעבר, מיליוני אנשים נישאו נישואי תערובת. היום, אולי קצת קשה לתאר לעצמנו, נישואין בין ארמנים ואזרביג'אנים תושבי נַאגוֹרְנִיִ קַארַאבאךְ - מחוז אותונומי בארמניה, אשר מאז ינוער 88 משמש מוקד סיכסוך מזויין ופוליטי בין ארמניה לאזרבייג'אן. קצת קשה, לתאר לנו, נישואין בין צ'יצ'נים לרוסים תושבי גְרוֹזְנִיִ - בירת צ'יצ'ניה... אך במהלך כל התקופה הסובייטית, נישואין כאלה נוצרו בהמוניהם. ועד היום, ברחבי ברית-המועצות לשעבר, ניתן לפגוש הרבה אנשים, שמוצאם חצי אזרי חצי רוסי; חצי מולדבי חצי-אוקראיני, וכדומה.

גם בין המשפחות שמהגרות לארץ מרוסיה ורפובליקות סובייטיות אחרות לשעבר, יש המון משפחות מעורבות, שאחד מבני משפחה הוא לא יהודי. דרך-אגב, מתוך היכרות אישית עם משפחות כאלה, אני יכול להעיד, שהן מושפעות הרבה פחות מממשפחות יהודיות טהורות מהגזענות, אין בהן התנשאות האופיינית ליהודים, משפחות הללו מאוד פתוחות לזולת. גם היום, כמעט שני עשורים מאז נַפוֹל ברית-המועצות, אומנם בקנה-מידה יותר קטן - במרחב פוסט-סובייטי, ממשיכות להיווצר בריתות-נישואין בין אנשים בעלי מוצא או השתייכות דתית שונים.

גם במדינות סוציאליסטיות אחרות, נישואי תערובת, עזרו לקיים חברה רב-לאומית, ולהפיג רגשות לאומניים בקרב ההמונים. עובדה, שלמשל, ביוגוסלוויה במהלך התקופה הסוציאליסטית, ובקנה מידה מצומצם יותר, עוד לפני הסוציאליזם - היה מספר רב של נישואי תערובת, אשר תרומתם, הייתה רבה למאבק בגזענות ושנאת-זרים. והנה, לראייה, אפילו אחרי התפרקות יוגוסלוויה, גל גואה של לאומנות ובדלנות ברפובליקות יוגוסלוויות שונות, לא הצליח לקלקל לגמרי את היחסים בין בני לאומים, שבעבר הרכיבו את יוגוסלוויה. עובדה, שעד היום סרבים מוסיפים לשבת בקרואטיה, וקרואטים בסרביה (אומנם, מדי פעם, נוצרת מתיחות ביניהם, במידה רבה, על-ידי ליבוי יצרים מלאכותי מצד שלטונות או גורמים פוליטיים בעלי-עניין). אולם, כפי שכבר אמרתי, באף אחת ממדינות אירופה, סוציאליסטיות לשעבר, שנאת-זרים לא מגיעה, למשל, לממדי שנאה בין יהודים לערבים; בין אשכנזים לספרדים בארץ.

לסיכום, ברצוני לשוב ולהדגיש, כי נישואי תערובת, זאת תרופה הכי יעילה נגד גזענות ושנאה בין עמים ודתות שונים. כאשר אנשים ממוצא שונה, במדינות המזרח-התיכון, יתחילו להקים משפחות מעורבות; כאשר, המדינה, למשל, כאן בישראל, תפסיק להתנגד לנישואי תערובת, ותתחיל לעודד את האזרחים, לראות אחד את השני, קודם-כל, מנקודת-מבט אנושית ולא לפי מוצא - רוב הסיכויים, שכל השנאה והמשטמה כלפי כל מי שאינו יהודי, השוררות היום בחברה הישראלית - פשוט יחדלו מלהתקיים, ויפנו את מקומן לשיוויון אמיתי ביחס לזולת.