מחר יש לי מבחן! טוב באמת שנזכרתי. אמא תכעס עלי מאוד ותנזוף בי שאני ממש לא בסדר שלא למדתי, אבא יכעס עלי, ושניהם גם יחד יהיו בטוחים שזה בגלל שזה במקצוע דתי, כאילו לא דיי בכל הכפייה המזופתת הזו שהם כופים עלי בבית. אני חייב ללמוד למבחן, בכל אופן. כי אחרת אני אכשל, וחבל. מי יודע? אולי בעתיד אני אשלים לי את הבגרויות לבד? בלי העזרה של ההורים ה'שחורים' שלי? אני אצטרך את תעודת הבגרות הזו הרבה יותר מאשר אצטרך את הידע הדתי. וזה הולך להיות מבחן במקצוע שלא רק דתיים לומדים אותו. מבחן בתנ"ך. נכון שזה לא משאת חיי. אבל גם בבית – הספר הקודם למדנו אותו. ואם ארצה לעשות בו בגרות בבוא היום... אז אני חייב להשקיע בזה. אבל עכשיו כבר מאוחר. לילה. בשעה כזו אני אמור להיות ישן במיטה שלי – ולא יושב עליה וחושב מחשבות מדכאות. ללמוד או שלא? אולי אני פשוט 'אבריז' להם מחר וככה אמנע מעצמי את הצורך להיבחן בזה? לא בא בחשבון. יכעסו עלי מאוד ואין לי עצבים לזה. לא אכפת לי כבר. יאללה! מה ניראה להם? וזה עוד על מלא חומר. אני אלמד עכשיו. אחרי שכולם יישנו. ומי יודע? אולי אצליח להעתיק קצת במבחן עצמו? זה יהיה לי טוב אם כן. כי ככה אני אקבל ציון טוב יותר מהצפוי לי. למה אני מרגיש כל – כך מריר? זה בסך הכל מבחן!!

*    *    *

"אופק?"
"כן, אמא?"
"אתה ניראה לי מאוד מאוד עייף הבוקר, יש לזה איזו סיבה הגיונית?"
"לא יודע, למה את שואלת?"
"כי אני רואה ביד שלך תנ"ך!!"

יופי! היא נשמעת לי מאוד שמחה! אולי היא לא תכעס שנשארתי ללמוד עד מאוחר בלילה?
"אופק?" היא נשמעת תמהה משהו

"כן, אמא?"
"למה יש לך תנ"ך ביד?"
"כי למדתי."
"יופי! אני רואה שאתה מתחיל להתקדם בדרך הטובה"
לצנן לה את ההתלהבות? או שעדיף לי לא להסתבך איתה היום?
"יש לי מבחן בזה."
"אהה... שיהיה לך בהצלחה!"

"תודה רבה לך, אמא!"
"בבקשה רבה לך, בן!!"

חיוך מצידה של אמא אלי זה דיי נדיר לאחרונה אולי סוף כל סוף אנחנו כבר בקשרים טובים יותר מאשר בשבת? אני אוהב אותה. אבל רוצה שלא תדחף לי את הדת בכל מקום אפשרי ולא אפשרי. הדת מבחינתי היא דיי מחוץ לתחום. אבל המשפחה? בכלל לא!

*    *    *

 

אני יכול להעתיק במבחן עכשיו. אבל אני לא רוצה! מה לעשות? להרגיש רמאי, מה שלא קרה לי משנות היסודי הנמוכות, או לקבל ציון עגום במבחן? בעצם, מי אומר שאקבל ציון עגום? עוד לא ניסיתי לעבוד יותר מידי, מוטב שקודם אנסה לענות על השאלות, ורק אז אחליט אם זה יהיה לי ציון עגום או שמא לא.