עת נתלו מאורות ברקיע שמים
עת נוסדו הרים בקעו-מים
יד מלאכים שולחה אל עבר עתידך
שמך הוצע אלי מרחב נשמות
בקנה אחד נפצל בו חברו שמות
אך שם אחד בו נלכד, "פרח מוגן"
טוב הוא מכל עץ הגן.
נשמתו-נשמתך צרורה, יחד, תרכובת-מאירה.
יחד בחרתם דרככם לנתוב
וירא אלוקים כי טוב.
עתה אשת בריתך מצאת
מעוונותיך כולם נמחלת
באמונה ובבטחה גדל בנים
אשר יוסיפו לך שנות חיים.
וזכה, אף כי רחיים בצוארך
לעמול בתורת ה' בִּרווחה.
ובכל אשר תשלח, ברכה תמצא
ולא יאמרו 'מוֹצֵא' כי אם 'מָצָא'...
זכורני לפני כשנתיים-לפני שנים...
עת צעדנו תרמילים 'בני-נעורים'
אוזניות פצלנו "מחשבת" למדנו
עת לטרמפים יחלנו...
לשעתיים, אמגזית הצבנו קפה הכנו
הנה תוך דקות בא מושיענו
עד ייחם אותו שפכנו
מֵרפי פעל לטובתנו...
על 'מעבה מוכין' אוהל בכינר פרשׂנו
שם שני ישלצי"ם טרופים פגשנו
בבואנו מתפילת השחר, 'מחזה משעשע'
שני סטלנים ושש שש תשע...
באוכל היינו סגורים
צמודים ליחידה 'מִשמֵש פירורים'...
אחר עלינו הרמתה שכרנו אופניים
בשגעון רכבנו אבנים וַמים...
אתה בחור חברמן מלא שמחת חיים
"בן-דוד" חבר, "אנחנו דומים"...
