בנקודה הזעירה הזו בין פגישת ארץ ושמים,
מושכת הארץ מטה מטה אל מסתורי אדמה.
מחילות קסומות מוארות באור חמים
קוראות להציץ, לגלות לחלוחית של חיים
הטמונה בהם מימי קדם,
מן תמימות מתוקה, משב רוח קריר.
ולפתע ניתוק.
והשמים רוחבים סוחפים אל על
להיות הרוח בעצי היער
וענן שמנמן מתנגש-שוטט עם חבריו.
לעוף כמו ציפור עד אין קץ
בחופש משוחרר אורירי.
להיות קיים בלי נוכחות,להיות הכל. ולהיות אני-
באותה נקודה זעירה אינסופית נפגשים ארץ ושמים,
ורוח אלוקים מרחפת על פני המים.
ואדם.
תגובות