שוב מבקשת מההורים שלא יעשו סיפור גדול מהעובדה שגדלתי.

שוב הם לא מקשיבים.

אני לא מרגישה שום צורך לחגוג.אז,עברתי עוד שנה, שנה מלאה באכזריות העולם, באכזריותי.מה היה כאן טוב? את הטוב המועט, אפשר לספור על האצבעות!

מעיפה מבט אחורה, אל העבר.רואה את כל השנה נפרשת מולי, כמפה-מוכתמת. רואה את כל הטעויות המטופשות שלי, שהייתי נותנת הכל כדי לשנות אותן. רואה את כל הפעמים שגרמתי סבל לאחרים, את כל הפעמים שאני סבלתי.

השנאה, הכעסים,העצבות, הדמעות...

לו רק יכלתי להתחיל הכל מחדש...

מפנה פניי מהעבר. דף חדש, נקי, טהור. מוצאת את עצמי תוהה מה אכתוב עליו,ואיך ארגיש כלפי מה שכתבתי בעוד שנה.

עוד דקה, אהיה בת 15.

תכלה שנה ורעותיה, תחל שנה וטובותיה.