היינו יושבים מול המסך
ומדמיינים
שפריז בחורף, זה כאן
ואת שאלת
כמה רחוק, אנחנו יכולים לברוח
אני הרי ברחתי כול החיים
ולך כתבתי עוד שיר
מתוך רגע של בדידות
אותך הרי חיפשתי
גם כשישבת מולי
מחכה שהגשם הראשון יופיע
ולא תשאירי לי עקבות
לא תשאירי לי מילים
יכולנו לוותר על הדרך
אני אצא מהחדר
ואשאיר אותך לבד
את תיקחי ספר ותקראי
בזמן שאני אצא לשוטט בעיר,
אחצה אותה
עד שאגיע אל מקום שקט
אביט החוצה
ואדמיין
שאני בפריז בחורף
ויש שלג
וברקע מנגינת ג'אז
אולי זה אנחנו, שרוקדים בפינה
לא ידעתי
כמה רחוק אנחנו יכולים לברוח
ולך ברחתי כול חיי
משאיר מאחוריי, טיפות של זמן
קצובות ונמסות
סיגריות על השולחן, שירים במגירה
את תוכלי להכיר אותי, לפרטי פרטים
להוציא אותי אל הרחוב, להעיף אותי עם הרוח
לא מבין מי אני, מול מבטך
ואת לא יודעת
מה זה, העצב הזה מונח כאן
ולמה השתיקות כול כך כבדות להכיל
מתפשט, ומשאיר אור במסדרון
נכנס למיטה, ואת עדיין מביטה במסך
אולי זו פריז בחורף, אולי זו את
לא סיפרתי לך שקרים, לא חרטתי דבר על הקירות
מהבטחות, לא ידענו להביא שום דבר חדש
מביט בתקרה,
גם הזמן מתקתק בקול
לא יכולתי לנחש לאן
רציתי להישאר איתך, גם אחרי שהשלגים יפשירו
אבל בינתיים, הם כיסו את הנתיבים של הכביש
הבטתי בך, מכבה את האור
מדמיינת, שפריז בחורף זה כאן
ואני שוב ברחתי לך
