בתוך השקט
אין עוד אף אחד
שאפשר לספוג את הפנים שלו
בתוך המים
שוחים במעגלים
נוגעים בקצוות ואז מרימים את הראש
ואת בנתיים
מתעתעת
אני בנתיים משתקף
עד שלא ניתן לראות
מי קרוב ומי נוסע
בימים שאין מלחמה
גם אנחנו נעלמים באופק
יורד לרחוב
ילד בדמות גבר
לא זוכר מי אני
אחרי שאת עוזבת את זיכרוני
אין לי עוד מקלטים
נותרו לי דקות
לספוג את האפשר
עם שני כלבים
חוצה את הרחוב
אל הסמטה
שממנה אפשר לרדת לים
שוב שדצמבר
כמו שעון
בתוך התנועה
אי אפשר לברוח מהמחלה
כדורים קטנים
עד שהזיכרון נשכח
במקום רחוק
געגוע שאי אפשר להתחיל
לספור את הדקות
כותב את הזמן
ואת מטיילת במרחב
חוצה את הרחוב
עם שני כלבים
ופרצוף של ילד, שמחפש לעצמו מקום
תקשיבי לשקט
הוא כמו משפט אחד ארוך
ואנחנו שוחים אל החוף
נעים בעצלתיים
תאספי אותי מהמקום
בו הורדנו את המים
שוב בדצמבר כמו שעון
עם שני כלבים חוצה רחוב
ואת בזיכרון
משאירה אותי בפינה
עד שהחולשה תכניע אותי מעצמה
בתוך הזמן
נעים כמו שני מחוגים
רודפים אחד אחרי השני
יום אחד עוד נגיע
ואז נעלם
יום אחד גם אנחנו נזכור
מה זה אומר
