רוצה להתכנס אל תוכי

את לא תצטרכי לגעת

את לא תצטרכי, להרגיש

תביטי בי מן הצד

אולי יבואו ימים טובים

ואני בינתיים אדעך

כמו שורות בעמוד האחרון

רוצה להתכנס אל תוכי

שלא תוכלי לראות

כמה זה עולה לי

להתעורר כול בוקר, עם אותה תחושה

אל לילות, שלא מכסים שום ביטחון

את נתת לי אותך לדקה

אני נתתי לך אותי, לכל החיים

עם מה שנשארנו

נצטרך להשלים

יום אחרי יום, אחרי שעה

בסוף נחזור הביתה

אולי יבואו ימים טובים

לא אבקש ממך להתעורר באמצע הלילה

לא אספר לך, את השתיקות

רוצה, לעצום את העיניים

לתת לזמן לחלוף

להשאיר אחרינו רק כרזות שמוטות

ברוח, הן נראות פחות קיומיות

אף פעם לא הבנתי

למה אנחנו לא מצליחים

לסיים את הסיבוב, בלי להרגיש רע עם עצמנו

בלי להתמכר לתחושה הזאת

שנספגת בכול מילה, שזורקת אותנו

יותר מדי רחוק כדי לחזור

ואת, לעולם לא תצטרכי להבין את העצב

אני אומר לך בשקט

העיניים מושפלות, הגוף רועד במקרה

את לעולם לא תוכלי להבין אותו

אלא רק תביני שהוא קיים

ואני אתכנס אל תוכי

זה המפלט האחרון, לפני הרחמים

את תביטי בי, שאני איעלם

אני נתתי לך אותי לכול החיים

את נתת לי אותך לדקה

לקחתי אותה, ועכשיו שכחתי מזה

ימים טובים עוד יבואו

אולי לא בסיבוב הזה

אני לא רוצה שתרגישי, לא רוצה שתדעי

מביט בך, יש בדמיונות משהו קיומי

הם מושכים אותי, לצאת מהחיים ולהתקרב אליהם

זה לא מספיק, זה אף פעם לא מספיק

אל תחפשי יותר

את לא תביני את העצב

את רק צריכה לדעת שהוא נמצא

ימים טובים, הם צריכים לבוא