בתוך זמן שמקציב את עצמו עבורנו
לא ידענו מה לומר קודם
את האמת או השקר
לעיתים היינו מביטים זה בזו
ושואלים
בשביל מה שיש לנו, האם צריך עוד חיים
משקרים המצאנו את עצמנו עד תום
רצינו להרגיש
איך אנחנו לא נשכחים
ואת אמרת
אם נמית את עצמנו
נוכל לבקש יותר, לא נהיה חייבים דבר
ושנינו לא ידענו, אם יש אושר
לא יכולנו לדרוש יותר
הולכים בין חדרים
נתקעים בקירות
לא יכולים להשתמט, ממבטים במראות
איבדנו את עצמנו
כדי לא לאבד את הזמן
עד שלא ידענו מה שלנו
יש שקרים, ויש מציאות
מה שבא אחר כך
לא תלוי בנו
ככה רצינו להאמין
הכל זז, אחד מול השני
עד שאין מוצא
ממחשבות וזמן
נשארנו
עם אהבה חסרת דרכים
אכזבות, הפתעות
תמיד בסוף נשארנו עם עצמנו
היינו רוצים להאמין
שזה יהיה לעולם קרוב
למה שאנחנו מחפשים
ברחובות ראשיים, שדות תעופה מלאים
עמדנו ליד חלונות ראווה
ניסינו להיזכר
מה אהבנו, לפני שזה נגמר
אולי את השקט, את הידיעה שהשקר הוא שקר
ואנחנו צריכים אותו לקיים את האמת
ואת אמרת, אולי נמית את עצמנו
נרגיש פחות אשמים
ואני חשבתי
שאם נהיה אשמים
נוכל להמציא את עצמנו ככאלה
ואז יהיה לנו קל יותר
לחשוב שאנחנו טובים
לא, אי אפשר להביט בעיניים
ולדמיין שזה מה שאנחנו רואים
משקרים המצאנו את עצמנו,
אל תוך שקרים שלא יכולנו להאמין
