ביום
מן
הימים,
אמצא את
חווה,
כי ב
רגע
שה
פור כבר
נפל,
בגירוש
הנחש מה
מחילה,
שבלשוני,
אין נס
יגה,
לאחור,
מצ
עדי.
לא עוד
שיטוט
אדם,
כעדר
שה, ב
חווה
זמנית,
בשביל
"אהבה"
רגע
ית,
לסיפוק
תאבון ייצר ה
מין.
כעת,
כשנפקחו עיניי,
לאחר אכילה, מ
פרי
עץ הדעת,
נהפכתי ל
רועה, ש
רואה,
בזאת כ
פשע.
סליחה,
מאותן
מלכות,
על שהתנהגתי,
כה
מן,
ח
בשתי
מסכות, ו
שיקר
תי,
וברגע זה,
אני
ער,
לכך,
שהייתי,
כסוס טרוי
אני,
רק כדי,
לחדור למ
פשע
תכן.
שירי הוא
עדי,
ומשמש כ
שו
פרי,
ואני מתפלל,
שיקר
ה
הנס,
ויפתח ש
ער
השמיים,
למחילה
הכנה,
שיוצאת
מליבי,
ונשמתי תזכנה,
אחרי מותי,
להכ
נס
לגן העדן.
