ולילה אחד, בלי שום התראה מוקדמת
בלי שום רמזים מטרימים
ובטח שלא סימנים מקדימים
בלי אף ניצוץ של אור אזהרה
"?הוא שאל: " אז מה עושים
...מה עושים?" חשבתי לעצמי בלב"
ואחרי דקות של הלם מוחלט
אחרי דקות של שתיקה בהן המתח חדר לכל אחד מאיתנו עמוק בתוך הנשמה
אחרי שחזור של כל התקופה שלנו ביחד
אחרי בכי ממושך...שלי...שלו...
אחרי החיבוק הכי עוצמתי שאני אי פעם אוכל לחוש כל ימיי
אחרי האגרופים שלי, שהלמו בו בחוזקה
מתוך תחושת כעס, תחושת אבדן
אחרי שהבנתי שאין ברירה...
".נפרדים
.כמובן שנפרדים, אין דרך אחרת
.אי אפשר להבליג על דבר כזה...אי אפשר להתעלם
".לך יש בעיה ושנינו הולכים לשלם
ועכשיו, אחרי חצי שנה של לבד
חצי שנה של נסיונות חסרי סיכוי
של שברון לב, של דיכוי
"?הגיע התור שלי לשאול: "אז מה עושים
...מה עושים עם כל אותם הזכרונות, עם כל אותם החלומות
?איך מפסיקים להתגעגע
.איך חוסמים את פרץ הדמעות שמגיע כל יום. כל דקה. מכל דבר
איך מתחילים להתרגל לעובדה שאין אף אחד אחר שיוכל למלא את החור העצום שנפער לי בלב
?איך הולכים לישון בלי לחשוב עליו
איך קונים בגד חדש בלי לחשוב כמה יפה הייתי יכולה להיות
...בעיניו
כשאתה שאלת אותי מה עושים, עניתי לך.
.פתרתי לך את הבעיה
עכשיו, כשלי יש שאלות
?מי ימצא לי את הפתרונות
תגובות