הבאתְ איתך מן המדבר
שתיקות שהן סיפור סוּפה
בתוכך נפש
מייללת, מתערבלת אבק ואור
על פני תהום.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחד הטובים. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה משהו כ"כ מוכר לי, בפרוזה-יומן הזו. יום אחד תגלי פתאום שזה באמת טוב,ולא רק אמור, ושפשוט לא הבנת מה את רואה. [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ אוהבת שירי תנ"ך. "דמעותי להשקות צאנך"..מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ובכל זאת, אתה הולך אל המדבר ללמוד לכאוב וגר בין הכיפים, רק בגלל שהיא אוהבת זרי קוצים.. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] החשיפה לשמש היא במובן כפול- החמרה של ה"מחלה" (הרי שהייה ממושכת בשמש גורמת לסרטן), ובמובן הקיטשי יותר של "להראות את האור"-הדרך הנכונה.. ו..תודה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] "אבל כל אחד הורג את מי שהוא אוהב,לפעמים מספיק מבט בשביל להרוג"- יופי של שורה. הייתי, קראתי, נהניתי, ונטלתי לי קצה מחשבה להמשיך בה. -המגיבה אינה מתיימרת לבקר או לנתח את הטקסט בשל הדיוטה הספרותית בתחום התסריטים. התגובה הינה בגדר שיתוף תחושה סובייקטיבית ותו לא- [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ. [ליצירה]
- [ליצירה] אחח..נהדר. הפכת רגע לאינסוף. [ליצירה]
