ויהי
יוסף
הילך הלוך
ודיבר,
במדבר
האהבה,
והנה,
כ
חלום,
רכב אש
וסוסי אש,
התפרצו
לעיניו,
ודהרו
לתוכו,
לנשמתו.
וירם
יהושע,
את אדרת
האהבה,
אשר
נפלה,
מהמרכבה,
וירא
מלאכית ה',
כי סר,
לראות.
ותקרא אליו,
אפרת ,
מליבת
אש האהבה.
ויוסף
אמר
הנני.
ותסתר
אפרת
פניה,
מיהושע,
כי ירא
מהביט אל
שכינת ה'.
ויהושע יוסף
מלא
חוכמה,
אושר
ואהבה,
כי
סמכה
אפרת,
את ידיה,
עליו.
ולא
קם,
עוד
בישראל,
כ
יוסף ואפרת,
אשר
ידעו
את
האהבה
פנים
אל
פנים.
