"בס"ד
"
" קובץ מחשבות
"
"אקדים לדברי הערה חשובה
"הדברים הנאמרים אין בהם לתת פירוש/הסבר לדברים שנאמרו על ידי גדולים וחכמים ממני, כשם שמורה הכותרת, זהו קובץ מחשבות שניעורו על ידי מימרות שונות.
"
"בהמשך להערתי, ארצה להסביר את ראות עיני בנוגע להבדל שבין צניעות לענווה.
"צניעות עניינה הסתר.
"ודאי שהתורה מלמדת אותנו להצניע/להסתיר רק את הנצרך והראוי ויתרונות רבים להסתר זה, כגון גילוי צדדים עמוקים יותר באותו עניין, אך בלי לעסוק בתוצאות/מטרות, צניעות היא הסתר.
"לעומתה ענווה, אף שחופפת היא לצניעות במקומות רבים, אין עניינה הסתר, אלא דווקא הכרה עמוקה.
"אם לתת דוגמא- אדם עניו הוא אדם המכיר את תכונותיו על יתרונותיהם/חסרונותיהם ועומקם.
"אדם צנוע הוא אדם המסתיר את תכונותיו על מנת להימנע משחצנות על ידם.
"במאמר זה אנסה לגעת בנקודה העמוקה והמרכזית של מידת הענווה.
"
""לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להבטל ממנה". המשנה ממסכת אבות מחזירה אותי לכיתה ג' כששיננתי אותה בע"פ על מנת לקבל את אותה סוכריית טופי מיוחלת כפרס.
"כשגדלתי חדלתי מעט מהרובוטיות של השינון בע"פ וראיתי שיש מילים עם מסר. וכך הייתה זכורה לי המשנה מאז:
"לא עליך המלאכה לגמור- אתה לא חייב לשנות את העולם או אף להצליח לקיים את כל התורה כולה על כל פרטיה ודקדוקיה. החלק הראשון הוא היתר שהאדם בנפילתו יכול להיאחז בו בעת נפילה.
"ואין אתה בן חורין להבטל ממנה- על אף הנאמר ברישא, חייב אתה לנסות, ואל לך להיתפס לרישא ולהמשיך לך בדרכך הקלוקלת באמרך: לא עלי המלאכה לגמור...
"רישא: היתר לנפילות. סיפא: נו נו נו, שלא יחזור על הנפילות שוב ושוב.
"משנה נחמדה שנופחת קלילות בחיים על ידי ההיתר הנעים על הנפילות שבדרך.
"
"עברו הימים ובערב שבת מצאתי את עצמי שומע את המשנה בפעולת חבריא ב', שומע את אותן מילים, אותה משנה, ונחרד לשמע המשמעות הנשקפת אליי. וכי מאיפה מגיע לו לאדם היתר לנפילות?! אדם הנופל אחד דינו לעונש כזה או אחר, כל אדם תפקידו לקיים תורה ומצוות על כל המשתמע מכך, אדם בא כדי לשנות את העולם הזה!
"אלא, נפלה עלי ההכרה הנוראה, לא נותר לבאר את כוונת התנא אלא כך:
"לא עליך המלאכה לגמור- מסיבה אחת, וסיבה אחת בלבד!- כי אתה לא יכול...
"כי אתה חלש, אנושי ומוגבל, ולא יעמוד לך כוחך לגמור את המלאכה, לא תצלח בקיום תורה ומצוות ולא תשנה את העולם.
"ואין אתה בן חורין להבטל ממנה- אף על פי כן, גוזר אני עליך לנסות בכל כוחך הדל במשך כל חייך לנסות ולהגיע אל הבלתי אפשרי.
"כשהכתה בי ההבנה הרגשתי כמו אותם עכברי מעבדה שרצים ואינם מגיעים אל מטרתם לעולם, אך גוזרים עליהם לרוץ בכל זאת.
"
"בעשור חיי בו אני עוסק בקראטה התוודעתי לתופעה משונה. כלל ידוע ישנו- כדי להתחזק ולהשתפר (אני מדבר מתחום הקראטה, אך כלל זה תקף לכל תחום בחיים), נדרש מאמץ. מאמץ נובע מהרצון להשתפר. בקבוצה שאיתי נמצאים אנשים שיש בהם רצון להשתפר ולכן הם מגיעים כל אימון במטרה לקיים רצון זה, ובכל אימון מתאמצים בהתקרבות אל המטרה. התופעה המשונה באה לידי ביטוי בזה שככל שרצונם עז ומאמצם אמיתי, מעולם לא חזיתי באדם ש"נותן את הכל", אדם שמתאמץ עד קצה גבול היכולת של גופו, שכן, כנאמר, המטרה היא להשתפר וזוהי ודאי הדרך המהירה והטובה ביותר. התירוץ שעלה לי לראש בתשובה לתופעה הוא שאנשים מודעים לעובדה שאימון נמשך שעה וחצי ולכן שומרים כח, בידיעה שיזדקקו לו בהמשך האימון. אך מהר מאוד תירוץ זה נדחה משום שתמיד אתה יכול לתת מקסימום מאמץ, אך המקסימום ילך ויפחת. ובנוסף, אף אם באימון זה ייגמר לך הכח באמצע האימון, באימון הבא תחזיק מעמד זמן ארוך יותר ובאימון אחריו יותר זמן וכך הלאה.
"מבט בעיניים הניבטות באימון הבא הזכירו לי את פחדי שלי. אין זה חישוב מדויק של הכח שאזדקק לו עד סוף האימון, או כל תירוץ אחר. העניין האמיתי המסתתר מאחורי התופעה הוא שאנחנו מפחדים. האימון קשה, ואולי לא אחזיק מעמד. אולי אכשל.
"ולמה בעצם הפחד מהכישלון? וכי מהו הכישלון? אם לא אצליח לבצע עשרים תרגילים אלא רק תשע-עשרה, מה בכך? ההפסד של תרגיל אחד בכוחו לשתק אותי ולא לאפשר לי להתאמץ באמת?
"לא מזה הפחד. לא את זה הכישלון מייצג. הכישלון, ולו הקטן ביותר, מייצג את העובדה שניסיתי, ואף על פי כן, לא הצלחתי. עובדה שלא משתמעת לשתי פנים- אני מוגבל. חלש. קטן.
"זה הפחד הגדול ביותר.
"לכן, לא אתאמץ, וכך, גם אם לא אצליח, זה רק בגלל שלא התאמצתי, ובנוסף, יהיה לי יותר כח- כי אני לא מתאמץ.
"כך נוצר מצב שבו אנשים בעלי כח ורצון נתקעים בדרכם מעלה.
"כך נולד מעגל השקרים הנוראי שנובע מהפחד מכישלון שעוצר אותנו מלהתאמץ, וכך אנו לא מתקדמים, וכך אנו נהפכים בעצם לכישלון הגדול ביותר...
"הפחד מפגיעה בדימוי העצמי שלי- המדבקה של "נכשל" שתודבק עלי על ידי עצמי- מוביל לדימוי עצמי שפוף כמעט באותה מידה משום שאיני מצליח להתקדם.
"
"יש לי קרוב משפחה, ילד קטן, שאינו עונה לשם הבדוי "יוסי". בביקורים בביתו נוכחנו לדעת אני, אחי ואחותי לשיטה שפיתח הילד רך השנים על מנת להשיג את מבוקשו מהוריו. ראשית, אם ברצונו לשחק במחשב, הוא הולך ומבקש מאמא הסלחנית. אם אמא לא נעתרת לבקשתו ממהר הוא לאבא, שעונה:"תשאל את אמא". כעת בינו ובין המחשב מפרידה רק האמרה כי אמא מסכימה- והוא ישיג את שלו. לכן עונה יוסי שאמא מרשה ומפלס לו דרך אל המחשב הנכסף.
"
"פעם אחת הזדמן לנו לשמור על יוסי. יוסי, כדרכו- חשק במשחקי המחשב וחזר על כל התהליכים המוכרים המביאים אותו בסופו של דבר אל המחשב. אך מכיוון שאנו זכינו לצפות בו פועל בשיטתיות מהצד- ידע אחי כששיקר לו ואמר שמותר לו, אחז בידו ושאל:"למה אתה משקר? אתה יודע שאתה שקרן?!". יוסי חזר בו ומצא לו עיסוקים אחרים.
"לאחר מעשה, באה אחותי אל אחי ואמרה לו כי לא היה צריך לומר ליוסי שהוא שקרן, כי הוא רק ילד, וככזה הוא יודע רק שהוא רוצה להגיע אל המחשב, ויש לו אף דרך. אך יוסי לא מודע לקלקלת דרכו, דרכו שיטתית בלבד במטרה להגיע למחשב, הוא לא יודע שהוא "משקר". אך אם נאמר לו שהוא משקר, ושהוא שקרן, אף שלא ידע מה המשמעות, יגדל בידיעה שהוא "שקרן", ומאז ואילך, בידיעה שהוא משקר ובידיעה שזה רע, ימשיך בדרכו, כי כזה הוא...
"ישבתי בצד וכשהאזנתי לדבריה ראיתי כי אנחנו לא שונים בהרבה מהילדים הקטנים. אנחנו אכן יודעים מהו טוב ומה רע, אך אנו פועלים מתוך ידיעה כי אנחנו כאלה או אחרים. קוראים לעצמנו "טיפשים", ונכשלים במבחן כי לא למדנו, וכי למה ללמוד, אנחנו "טיפשים".
"קוראים לעצמנו "חלשים", ולא מגיעים לשייטת כי לא מתאמנים, שייטת זה לחזקים, לא לנו.
"מפחדים לקרוא לעצמנו "נכשלים", ולכן לא מתאמצים אף פעם באמת...
"
"יומיים של מחשבות הערכה מתפלאות עברו עלי כשסיפר לי חברי איציק (שם בדוי) שהיה בתכנית הנקראת "גשר", בה נפגשים דתיים ולא-דתיים ומדברים, מתוודעים אחד לעולמו של השני. הוא סיפר לי שהרבה דיונים עסקו במציאותו או אי-מציאותו של בורא עולם. נזכרתי בהוכחות שהביאו לנו הרבנים בישיבה על דבר הימצאותו של בורא עולם ושייכותו לעולם זה ולתורתנו, ושאלתי אותו אם זה לא שיעמם אותו, כמו לטחון מים ישנים שוב.
""אולי אתה בדרגה גבוהה יותר ממני", ענה בפשטות, בלי שמץ של רגשי נחיתות. הייתי בשוק מתשובתו הכנה, ועם הזמן החולף התוודעתי לגדולה שבתשובתו הכנה והענוותנית ובמשך יומיים לא חדלתי מלחשוב איך הוא עשה את זה, בכזאת פשטות. הרי זה הדבר שאני כל כך מפחד ממנו, להציב את עצמי במבחן ולראות שנכשלתי. והוא, אף שלא נדרש לעשות השוואה, עשה זאת בלי לפחד וכשראה כי הוא "נכשל", לא נרתע ולו במעט מהתוצאה. כי זה מי שהוא, והוא לא אני.
"
"נשוב לעיין במשברים הכבדים שנראו בראשית המאמר. האחד- ההבנה כי האדם מוגבל ומוכר ככזה אף על ידי הקב"ה, ולכן מקבל הקלות, אך מוכרח להמשיך להתאמץ לשווא.
"השני- מעגל השקרים הנוצר כתוצאה מהפחד ליצור דימוי עצמי "נכשל".
"
"כעת, לאחר שהבנו לעומק מהיכן נובע הפחד שעוצר בעדנו מלהתקדם נשוב ונעיין במשנה:
"לא עליך המלאכה לגמור- הרישא של המשנה נוגעת באותה נקודה רגישה ומראה לנו את מעגל השקרים הגדול שנוצר ומונע בעד התקדמותנו כשהיא משדרת לנו כי אנו מוגבלים. אל מול אותו שדר המוקרן מהרישא עולה באדם קול גדול שזועק כנגדו, ואין אדם מסוגל לקבל את הראייה המצומצמת של מהותו, אף על פי שיש שיטענו כי היא ריאלית בלבד. זעקה גדולה זו מביאה אותנו לראות כי המוגבלות אינה דימוי עצמי גרוע, "נכשל", אלא היא אף הדימוי העצמי המעולה, "מצליח", הדימוי העצמי במהותו הוא הוא העוצר בעדנו ומונע התקדמות, כי כמו יוסי שעלול לגדול ולחשוב שהוא "שקרן", אנו גדלים וחושבים על עצמנו מגוון של דברים, שאותן מדבקות, אם טובות ואם רעות, שתיהן כאחת, הן המגבילות אותנו!
"
"ובראייה זו אנו פונים אל הסיפא: ואין אתה בן חורין להבטל ממנה.
"למה?
"כי אם תקרא את הרישא ותראה כי אתה רק נתפס לדימויים עצמיים, שכטובים כרעים הם מגבילים אותך, תדע לנערם מעליך ולהשליכם, וכשתעשה כך תראה כי כוחך איננו מוגבל- כפי שחשבת, אלא הוא אינסופי, שכן נוצרת חלק אלוה ממעל ממש!
"לכן- אין אתה בן חורין להבטל ממנה- כשם שבתחילה ראינו שהיתר מגלה חולשה גדולה, כך האיסור בסיפא זועק לך כי משום כוחך הגדול אין לך שום היתר לנוח ולא להביא את אותו כח עצום לידי ביטוי.
"אותו שבר המופיע בעומק הרישא, הוא עצמו, מציב אותך אל מול הדימוי העצמי ומראה לך כי או שתקבל אותו ואת מוגבלותך המצומצמת- דבר שאין יהודי יכול לקבלו באשר היותו ברוא בצלם אלוקים ממש- או שתראה אל מעבר לו אל כוחך האלוהי.
"
"
"מנקודת מבט נוספת על השוני בין ענווה לצניעות: צניעות מסתירה אותך בפני אנשים אחרים בעוד ענווה מגלה אותך בפני עצמך.
"זוהי הנקודה העמוקה של הענווה, ידיעת עצמך כמו שאתה, בלי שמות ותארים, ללא דימוי עצמי, אינסופי, אלוהי, ללא מילים...
