"ובחזירתו, מצא פרנהיים שער נעול" (מתוך פרנהיים, מאת ש"י עגנון")
ניתן בנו וזללתי, הרים זללתי/ כמו הייתי מבוכה, מבקשה לערוף את ראשי שלי
ניטע בי, באדמתי, עוד בילדות/ רציתי בו בעץ, שיהיה לי למורה דרך
נישכחו במדבר הבדואים, הופקרו/ חסדי האל ומכותיו, חסדי האל ומכותיו.
כמו רציתי בכל אלה שיאהבו אותי/ כמו רציתי להיות מופקר גם אני
כמו רציתי גם אני במורי דרך/ ומצאתי עצמי עקור מהוויתי
כמו אמרתי "אני לדודי, ודודי למי?"/ הרי בחזירתי, אמצע שער נעול.
שקט שאברא, אשלוף מחפיסת קלפים/ אבן שארים, ודאי זחלים אמצא תחתה
בכל רגע אשמע את שרציתם להשמיע/ אך לפחות עיני, לפחות קצות אצבעותיי
הן יופקרו להן, לחפש מורי דרך/ אך בחזירתי, אמצע שער נעול.
