אם יש משהו שאני באמת אוהבת זה ימים מנוצלים.
מנוצלים עד תום.
שאחרי יום ארוך, שבו חוזרים מיוזעים
נכנסים למקלחת ארוכה ששוטפת ממך את כל היום
וקופצים למיטה, עירומים ועוד קצת רטובים מהמקלחת
והשמיכה הדקה מכסה חצי גוף
והמאוורר דולק ומעיף רוח קרירה על הגוף, שמצטמרר.
אני יכולה לשכב כך שעות. עד שאני נרדמת.
ובזמן הזה חולפות בראשי מחשבות
על כל היום שעבר, על כמה מהנה הוא היה.
על מה עשיתי, ואיפה ביליתי
וההרגשה הזו של ניצול כל דקה ודקה ביום
פשוט עושה טוב.
אז אני חושבת לעצמי,
למה בעצם לא לנצל ככה כל יום?
למה לא לקום כל יום מוקדם בבוקר ופשוט לנצל את היום?
כל דקה ודקה בו, הרי כל שנייה חשובה.
למה לא לתכנן דברים מראש ולעשותם?
למה לא להיות ספונטני ופשוט לצאת מהבית ולהגיע לאן שהרגליים סוחבות?
אני מקנאה במי שמצליח לנהל חייו באורח כזה.
אם יש בכלל מישהו כזה....מישהו מופלא כזה.
אם יש משהו שאני אוהבת זה ימים מנוצלים
מנוצלים עד תום.
שבלילה, ממש לפני שנרדמים אפשר להסתכל אחור
על היום שעבר
ופשוט
לחייך.
