שפתיי צורבות, אפי קפוא ואדום, עיניי דומעות, קור בעצמות... געגועים בלב, אפור ונוקב, לפסיעותיה מייחל בהולם הלב. לו רק יכולתי להרף, רק לדקה, פניה ללטף, היו הופכים האושר והתקווה רוח חורפית לרוח נעימה. 30/12/02 © אתר הבית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel