ההולכים בחושך, אור גדול נגה עליהם
והאיר
את הריקנות
בחושך התחבאתי
בחושך התנחמתי
בחושך התקווה
והאור-
סנוורים
* * *
השמש זרחה
השקט
נותר עירום
ואני התביישתי בשבילו
גילגמש בן ארך
-
לפעמים המילים הן יותר מדי.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר מאוד יפה ונוגע. כשהעולם מתפרק לנו מול העיניים, את אומרת להאחז בצורה במקום בחומר, כי האידיאה לא תימוג, ושום כוח בעולם לא יכול לה. אבל אני לא מקבל את זה. אני לא מוכן לברוח אל התוכן ולנטוש את הממשות. כי גם אם אותיות פורחות באוויר, ניתן לקרוא אותן רק על גבי גווילים, ומה לה לנשמה בלא הגוף. עוצמת החורבן טבועה ועודנה נטבעת, וגאולתה נתבעת. אי אפשר לכזב בה. לא די לנו בזכרון, לא די לנו ברעיון. לא די. [ליצירה]
