מבעד לחלונות הרכבת,
נגלית חזותך המשכרת.
כה עצום ורחב ידיים,
כל כולך טוהר ומים.
גליך הגדולים לי מספרים,
על מלחמות של מלחים אמיצים.
ואדוות גליך בלאט לוחשות,
על אמהות שעל שפתך, ליקיריהן מחכות.
בינחותה אל החוף אתה זורם,
חול צהבהב, שכמה שתנסה לעולם לא יעלם.
מלכבוש החוף, יום אחר יום אתה לא מתעצל,
מנסה פעם ועוד פעם, במשימתך דבק, לא חדל.
נוגע לא נוגע, מגיע לא מגיע,
מעניין אם אתה מתפלל למושיע.
זהו מקומך ושם תישאר,
מים-בים ולא במקום אחר!
א.ד
תגובות