היה היה פעם גרגיר של חול.
לא קטן ולא גדול.
היה היה פעם גרגיר של חול,
שחי לו בתוך המדבר הגדול.
מסביבו חיו להם עוד הרבה גרגרים,
אחד בתוך השני דחוסים.
זו היתה עיר גדולה, המדבר.
כך הוא הבין ממה שסביב דובר.
היו לו לגרגיר,
הרבה דברים בעולם להכיר.
עוד הרבה מראות הוא לא ראה,
הרבה חוויות הוא לא חווה.
הוא הביט אל כל הגרגירים שסביבו,
ובהם קינא בליבו.
להם היו הרבה גרגירים חברים,
הם היו בשמש יותר ויותר זהובים.
והוא?מה הוא בכלל סתם גרגיר קטן,
נמצא לבדו בין כל העולם.
מסביבו נמצאים מיליוני גרגירים,
אבל למרות זאת אין לו חברים.
יום אחד תפס הגרגיר הקטן קצת אומץ ושאל את הגרגיר שלידו: "שלום גרגיר נחמד, אולי תרצה לשוחח איתי?"
הגרגיר השכן הסכים בשמחה,
והשנים שקעו בשיחה עמוקה.
הם דברו על סופות חול ועל לילות קרים.
הם דברו על עצמם ועל גרגירים אחרים.
וכך חלפו להם הימים,
והגרגיר גילה שלהיות בשניים,
זה הרבה יותר נעים.
אבל יום אחד,
קצת לפני הצהרים,
החלה לנשב רוח בשמים.
עם כל דקה, הרוח רק התחזקה והתחזקה.
וגרגירים של חול החלו לעוף לכל פינה.
ופתאם בא משב רוח אחד גדול,
ותלש את גרגירנו הקטן מעלה מעלה מתוך החול.
הוא נישא מעלה מעלה, ועבר מרחקים עצומים.
הוא עבר על פני ימים, שדות והרים.
וכל אותו הזמן הוא עצם עיניים.
ועף לו לבדו מעלה בשמים.
הוא רק חשב על המדבר הפתוח וחולות הזהב,
בהם נשאר הגרגיר שאהב.
וכך לפתע פתאם בא לו עוד משב רוח,
והנחית אותו על האדמה כדי שיוכל לנוח.
סוף סוף הוא פקח עיניים והביט מסביב,
שם נגלה לו מחזה מרהיב.
כולו היה מוקף בגבעולים ירוקים,
ובפרחים צבעוניים.
פרפרים עפו להם בשמיים הכחולים,
וציפורים צייצו בשפע של צלילים.
הגרגיר היה כולו מוקסם,
דבר כזה הוא לא ראה מעולם.
הכל היה כל כך שונה מהמדבר הגדול,
בו היה רק חול וחול.
זה היה מקום שונה וחדש,
והגרגיר בליבו קצת חשש.
מה יקרה אם לעולם לא יתרגל?
ואם לעולם לא ימצא עוד גרגיר חבר?
אבל, אז נזכר הגרגיר בחברו שנשאר במדבר הישן והמוכר.
והחליט שלמרות הפחד ולמרות החשש,
הוא ינסה לעשות הכל כדי להשיג חבר חדש.
הוא תפס קצת אומץ ושאל את הגרגיר שלצידו:
"שלום גרגיר נחמד, אולי תרצה לשוחח איתי?"
הגרגיר הסכים בשמחה,
והשניים פתחו בשיחה ארוכה.
הם דברו על מסעות ופחדים,
הם דברו על חברים ישנים.
וככה עם הזמן, הם הפכו להיות חברים.
למרות שהמקום היה חדש ולא מוכר,
הגרגיר הקטן היה מאושר.
רק אז הבין הגרגיר הקטן,
שאנו צריכים לראות תמיד את הצד החיובי של כל עניין.
הוא הבין שגם בזמן שאותנו נושאות הרוחות,
עלינו תמיד להשאר בעיניים פקוחות,
כדי לא להפסיד אפילו רגע אחד של שמחה וחוויות.
כי אנו תמיד לזכור צריכים,
שכל משב של רוח רק עוזר לנו להיות יותר מאושרים.
סיון .
-
העולם אומר שסיפורי מעשיות תרופה הם לשינה,
ואני אומר שמעירים בהם אנשים מתרדמתם.."
-רבי נחמן מברסלב-
צריך ללמוד מהפרחים לא לקמץ בחיוכים!
תגובות