על חוף הים

על חוף הים,

היא עומדת לה

ומחכה לאהוב ליבה,

הבטיחו לה גן של

וורדים,

אבל לא לה שיש

בהם קוצים,

היא ממתינה לה

ליד ים החיים,

ולידה קצף גלים

ובעינה דמעה

שלאט לאט זלגה

על לחייה הקמוטה,

הוא בסך-הכול היה

כמו גל בחייה,

שנעלם לו,

ובשמים ענני סערה

קרבים,

והיא חשה את עורה

ולבה המתקררים,

יודעת היא שהוא

נעלם לו ביחד עם

כול המילים  והאשליה,

מה שנשאר זה רק

כפות רגליה

היחפות והרטובות,

היא מנפנפת לה לשלום

לתוך ים נסוג,

הלכה לדרכה כפופה

אך עדיין גאה,

זוכרת היא את לילות,

אהבה בים ויודעת

שהוא מצא לו

נערה חדשה,

ששערה לא הלבין,

כבר שנים עברו

והיא עדיין זוכרת

את השקיעה והזריחה

והוא שכח כבר מזמן

את לובן עורה,

ומי אמר שהחיים

תמיד יפים?!