העולם, נטול גבולות
אימה
פתע,
שליטתך בעולם
תאבד.
לא תדע עוד את העולם שהכרת.
לא תדע עוד:
לצפות,
לחזות,
להבין.
העולם ישתחרר מלפיתת החוקים
ששילחת בבשרו
הפצוע.
נושם לרווחה,
נשימותיו שלו.
זר הוא נראה,
נטול אזיקי תודעה.
מאיים עליך בחיבוק
חסר גבולות.
"עלה נושר,
מתנפץ לקרקע
ברעם אימתני".
כבר אינך יודע:
"מי הבא לנשור? והיכן?
מי ימחץ תחתיו? ולמה?"
העולם לפתע, אחר,
בלתי צפוי להחריד.
שואג שאגת חיה
מדממת, נוראית.
עוד מעט ו
אושר
ולעיתים העולם זר,
אבל אחרת.
פרח נפתח ליופי
בלתי אפשרי,
ורוד
שאינו מן העולם שהכרת.
חי את חייו בחיות מופלאה,
בלתי מושגת,
אלוהית.
ובו בזמן:
בעולם הזה ורק בו.
רק בו ישנן התגלויות
כאלו הממלאות ב
השתאות נטולת
גבולות ו
אושר.
התמזגות מלאה עם
החסד הזה העוטף,
לעת עתה,
ברחמים.
