אביר האמונה

המים נראו קרים, עמוקים, סוערים.

אני לא הייתי טובל אצבע שלא

להזכיר: שוק, ירך, מותן.

ואתה?

קפצת,

כולך.

אל האמונה הבלתי אפשרית

שהסתתרה במעמקים

אפלים.

לא ידעת אם גופך

יצא ממים, עטוף

חיוך מנצחים

או

נשאר במעמקים מרגיש את

אוויר האמונה והנשמה הולכת

ומצטמצמת

והחמצן

לא ידעת אמונה לפני

הקפיצה אל הלא

נודע.

אחר כך, חיוך כבוש,

זר יבש על ראשך.

סביבך ההמון

מתקשה

להאמין.

בלילה במדבר,

מוקף אינסוף כוכבים -

ידעת אותו.

מטלטל אותך

עד אובדן חושים,

דמעות

של בדידות עולמים

מפרידות אותך בעדינות

לא נראית:

נחשון.

אחד עם אחד.

והם: רבים עם רבים רוקדים את

מפלת מצרים עוד מעט יחוללו

לכבוד

עגל הזהב.