לוּ רק היית קוֹבעת
אכסדרה קצרה לְשְהוּת
בין מערכה למערכה
אזי
הייתי מוזג
מְלוֹא קוּבָּעַת הדמיון
שֵיכַר נִצחוֹני
הַמָהוּל
בְּעֵרְגַת נִיגוּנֵיךְ.
ואיך זה היית בְּעוֹכְרַי
להכריעני מתוך ביתי
ולחשוף בורותי
אשר שילחתי
בספר כריתות
בארץ טוב.
אי לכך
אמיר התופים
בהלומות מצפון
והמחולות
ליללת מקוננות תִהְיינַה
ואני
אין לי אלא
חרב מלחמה
ושטר נדרים
פּרוע.
