התאהבות

יש בי מנגינה,

אך היא מקרית,

פרי יצירתו של אחר,

שלו מקורית.

וכמו פרי אסור,

שמתארים אותו כתפוח,

נוגסים בו זרים,

אך הסוד אינו ניתן לפענוח.

הצופן שמור ביוצר לעד,

מהעסיס יתענגו המושא והוא בלבד,

כל טיפה המועשרת בקינה פנימית

תפלוש אל לב המושא, יחיה את שלא ימית.

וכשהמסר יתבסס, יעמיק שורשים,

איש לא יוכל לברוח, ביניהם מחסום מתמיד.

המנגינה תתנגן לעד עבור המושא,

והלה ישיב עליה בפרי אחר מאותה הרקמה.