אור לב´ אלול ה´תשס"ה

קצת זמן לכתוב אין.. בעצם יש אבל לא מנוצל..

בזמן האחרון הנפש לא יודעת לנצל כלום..

כל כך כואב לראות איך היא יודעת ליפול במהירות כזו, כאילו כלום לא הושקע בה.

ככפוית טובה היא מנערת כל מאמץ לחזור למוטב, ושוב חוזרת ובוגדת ברצון הטוב, ושוב מאכזבת..

לאחר בניה ממושכת ואוהבת היא כאילו זונחת הכל, משאירה רק את הכל כך רע, הלא משויף- כל מה שלא הספיק להעלם כליל עדיין- ורק אליו מתייחסת, רק אותו מפתחת.

ואיפה הם כל אותם כוחות טובים? כאילו אינה יודעת.

מתעלמת מהם בצורה כל כך אכזרית..

אני תוהה אם 10 דקות של תשובה יועילו לה, ואולי תחזור לתקופתה הפורחת.

בינתיים, אני זועקת..

איפה היא אותה שמחה? האם באמת כל כך תלוית דבר היא?

לא רק חבלי ארץ יכולים להבנות בתקופה ארוכה ולהיחרב בדקות. גם נימי הנפש הדקים ביותר..

נרדמתי בשמירה..