מה יביא המחר

שואלת בליבה

כשמופיע הרהור מוכר,

כשראשה מונח בכר .

חלונות עיניה אינן מבקשות

אֶת עולם החלומות,

בצל העץ המרקד בקירות הן מתבוננות.

ליבה הלילה עטוף דאגה

מה יהיה ביום בו ילבין שערה ,

קמט יתאסף למצחה .

כי הימים חולפים

המספרים שבלוח זה אחר זה נתלשים

גם רוח נעורים ממנה נחלשה

לזמן שהחליט שהיא אישה,

שבדמה זורמת השירה .

עתה משאינה מצליחה לישון

תמתין היא עד לאור הראשון

אז תחזור לים תשב בחול הזהוב,

ותכתוב.