Emancipate yourselves from mental slavery, non but ourselves can FREE our mindes

לפני 5 שנים, היום זה כבר דהוי.. בקושי ניתן להבחין
פתאום מצאתי את זה כתוב בקטן על הקיר.. עם עוד מיני משפטים שנזרקו אליו במשך השנים, השינויים. וציורים ושמות של אנשים שכבר שכחתי שהכרתי מקרוב פעם. מזמן. מתישהו ב12 שנים האחרונות.י
חיפשתי צבע חדש להוסיף מילים אחרונות, אופציה אירונית של לית- ברירה והיה לי רק צבע כתום.י
כופרים הורים מזיזים כופרת צעירה, באמת רק טיפה למטה..י
~15.8.2005~
ההינתקות שלי.י

כותבת פעם אחרונה מהבית שלי. הבית האמיתי שלי. כי את כל הגדילה וההתפתחות המרכזיים בחיים, אלו שקובעים את התבנית, האלו שחוזרים אליהם אחורה ברגעי נוסטלגיה, התקופה שמייחלים לחזור אליה- העברתי כאן. חדר. ארבע קירות. שהשתנה וצמח איתי והפך להיות למקום שמכיל אותי ומשקף אותי בצורה כל כך יפה ונעימה. זו זכות להיכנס לחדר הזה. זו זכות להיכנס בכלליות לכל חדר עם ארבע קירות וגג.. אבל בייחוד לחדר הזה.  שהושקע וטופח על ידי מיטב האידיאלים.

הוראות ההפעלה

חדר שחובה לשמוח בו.

לשמוע מוסיקה ולרקוד ולהשתטות, כי ככה הוא רגיל. לפחות פעם בשבוע. קתץ מוסיקה שמחה, תנועות משונות הרבה ציחקוקים והרעננות בו תשאר.

השירותים הם לחרא. החדר שלי הוא מקום שלפני שנכנסים אליו מוציאים את כל החרא, את כל המטען העויין, העודף ונכנסים פתורים. מרוקנים. להיכנס, ולחייך אליו חיוך אמיתי.

הוא כבר יחזיר לכם תודה. לי 12 שנים הוא החזיר. נתן לי מחסה, פינה חמה, מקום לברוח אליו, מקום להתפרק בו, להיות חופשייה, הוא גם אוזן קשבת.

דברו אל הקירות, הלב שלכם ישמח והקירות ירגישו שאתם חולקים עימם את צרותיכם- הם יחלקו עימכם את היציבות שלהם. את השלווה והנינוחות שיש רק בקירות שעומדים במיקום נפלא כבר 12 שנים. חזק ויציב.

יאיר לפיד

אנחנו נולדים ערומים. בלי כלום. מתים ערומים.

אז מאיפה מגיע העניין הזה של הרכושנות? ההיקשרות הרגשית לבטון? מה הסיפור? אולי אם זה היה להיפך, אם היינו נולדים עם תוספות, והולכים איתם ביחד עד המוות, אולי במשך החיים היינו דואגים לזה פחות. היינו יותר רגועים להיות לבד.