עברנו את הים
נשארנו מול הבניינים הגבוהים
אחרי השקט הגדול
תמיד באים הכאבים
את צחקת שאני ליטפתי את הפנים
הזיפים
גדלו בנתיים
לא שאלתי אותך שאלות
לא סיפרת לי
על נסיעות ארוכות
פעם היינו יכולים לשת שעות
בבתי קפה
היינו חושבים, שאנחנו מכירים את כולם
ואחר כך הולכים לישון ביחד
יש בך משהו
אני מקשיב לחדשות
ואת מביטה מהחלון
אחר כך אנחנו נשארים מול הבניינים הגבוהים
לפעמים גם אנחנו מבקשים
שיגיע הסוף
יעלו הכותרות ונוכל ללכת לישון
את חייכת שאני אמרתי לך
בואי ניסע מפה
לא שאלת שאלות
לא סיפרת לי על אהבות רחוקות
חלומות מתפרקים בידיים
בניתי לך שולחן וכיסא
בנית לי בית
אחר כך נסענו רחוק מכול זה
בכיכר בפריז
איפה שהזקנים קונים עיתון
ומתיישבים לדבר
עמדנו שנינו
לא ידענו איך לדבר
חייכת אלי
שאני צחקתי פתאום מכלום
אני שאלתי אותך
לאן אנחנו הולכים
ואת ענית, זה לא חשוב
הפסקתי לשתות
שתי סיגריות יותר ביום
ואת מתעוררת כול לילה, לראות אם אני הולך
עברנו את הים
ונשארנו מול הבניינים הגבוהים
מביטים בילדים שרוכבים על אופניים
רציתי לשאול אותך
אם זה פה, או שם
ושנינו שתקנו, מול מכוניות נוסעות ורמקולים שצורחים
שיקרתי לך פעם
אחר כך הפסקתי לתמיד
אולי יום אחד נתאהב, אולי כבר לא
לא שאלתי אותך שאלות
לא סיפרת לי, על מי שמצלצל אלייך בבוקר
שתיתי כוס קפה ונכנסתי להתקלח
את עמדת שם, עצובה
חיכית שמשהו יקרה
ונזכרת איך פעם ידענו הכל
וחזרנו הביתה לישון, ביחד
כאילו כלום לא קרה
