הספרות מתחלפות להן כעוברי-אורח

והזמן מתנפץ כמכת ברקים

העוברים ושבים אינם בני-אנוש

אלא כתוביות החלום שגווע.

ריקוד הקץ מתחיל עוד פעם

אך אט-אט מופקע לו הזעם

ורבים מייחלים לו מוות

ולו רק הלילה.

ובתום הסערה אשאל רק אותך:

מי את ומה אני לפני עלות השחר?